ערעור על פס"ד לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)

1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת אורלי שמאי-כתב) מיום 6.9.12 (תמ"ש 51997-05-12), בו נפסק כי על המערערת להחזיר לקנדה את שלושת ילדיהם הקטינים של בני הזוג המתדיינים, בהתאם להוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991 (להלן: "האמנה").

2.             העובדות הצריכות לעניין פורטו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ונחזור בתמצית על עיקרי הדברים.

3.             הצדדים נישאו זה לזו בישראל בשנת 1995, ובשנים הראשונות לנישואיהם התגוררו בישראל. בשנת 1997 נולד הבן הבכור ת', והצדדים רכשו בית מגורים משותף ב... בשנת 2002 נסעו הצדדים ל... שבקנדה, שם התגוררו בדירה שכורה במשך כ- 9 שנים, עד לאוגוסט 2011. בשנת 2005 נולדו בקנדה התאומים י' ו-ר'. לצדדים ולילדים אזרחות ישראלית וקנדית ולהם דרכונים משתי המדינות.

4.             במרץ 2010, לאחר שהאם הביעה את רצונה לנסוע לביקור בישראל יחד עם הילדים, ערכו הצדדים בקנדה הסכם חינוך והסכם מגורים, לפיהם אישרו הצדדים כי מקום המגורים הרגיל של הקטינים הינו בקנדה, ובהם סידרו את נושא יציאתם של הקטינים מקנדה וחזרתם אליה. ביום 5.3.10 קיבל הסכם המגורים שבין הצדדים תוקף של צו שיפוטי בבית משפט העליון ב... שבקנדה, והצדדים אף פנו לבית משפט לענייני משפחה בישראל למתן "צו מראה" המאפשר את אכיפת הצו הקנדי בישראל (וצו האמור ניתן כמבוקש בבית משפט לענייני משפחה בירושלים (תה"ס 3313-05-10) ביום 17.6.10).

5.             בעקבות חתימת הצדדים על ההסכמים האמורים, ומתן הצווים השיפוטיים בקנדה ובישראל, ביקרה האם בישראל עם התאומים (בלי הבן ת'), וחזרה לקנדה עם תום הביקור.

6.             בחודשים שלאחר חזרת האם לקנדה, גבה טורא בין בני הזוג, והאם החלה שם בהליכי גירושין נגד האב; ובמסגרת תביעת הגירושין הגישה האם תביעת הגירה בה ביקשה היתר להעביר את מקום מגוריהם של הקטינים לישראל. ביום 18.7.11 התגרשו הצדדים בגירושין אזרחיים, וביום 5.8.11 ניתן פסק דין בו הותר לאם להעביר את הקטינים לישראל יחד עמה כמבוקש. בנוסף ניתן צו שיפוטי משלים בו נקבעו הוראות באשר להסדרי הביקורים של האב עם הקטינים, גם למקרה שיישאר בקנדה וגם למקרה שאף הוא יעבור לישראל.

7.             יצוין כי האב הגיש בקשה בקנדה לעיכוב ביצוע פסק הדין המתיר את הגירת הקטינים לישראל, תוך שהודיע על כוונתו להגיש ערעור על החלטת בית המשפט להתיר את הגירת הילדים, ברם בקשה זו נדחתה, תוך שבית המשפט נימק את החלטתו בכך שאף אם יתקבל הערעור בסופו של דבר, ניתן יהיה להחזיר את הילדים לקנדה, והמעבר לישראל - אף אם יתברר כזמני - לא יפגע בילדים. בית המשפט הסיק את מסקנתו האמורה תוך שהסתמך, בין היתר, על הצהרת ב"כ האם בפני בית המשפט כי היא אכן מחויבת לכל החלטה שתתקבל בערעור, ואם תחויב להחזיר את הילדים לקנדה - אכן ככה תעשה.

8.             לאחר דחיית בקשת האב לעיכוב בביצוע פסק הדין האמור, הגיעו הצדדים והקטינים לישראל בחודש אוגוסט 2011. לקראת המעבר לישראל, התפטר האב מעבודתו בתחום המחשבים, ההורים ניהלו שיחת הכנה עם הקטינים, ארזו את תכולת הדירה, זרקו חלק ניכר מחפצי הבית לאשפה, פינו סופית את הדירה השכורה, והגיעו כולם לישראל בטיסה אחת. בהגיעם ארצה, פתח האב בארץ חשבון בנק, ניסה - ללא הצלחה - להתקבל לעבודה בישראל, חתם על טופס לביטוח לאומי ועבר להתגורר בסמוך לדירת האם והקטינים. ביום 31.8.11, בסמוך לאחר הגעתם ארצה, חתמו הצדדים על הסכם חינוך ארוך טווח בישראל, והקטינים נרשמו למוסדות חינוך בארץ.

9.             החל מחודש נובמבר 2011 הגישו הצדדים מספר הליכים זה כנגד זה בבית משפט קמא:

א.             ביום 2.11.11 הגישה האם בקשה (אפ"ח 4688-11-11) למתן צו זמני לשמירת הסטאטוס- קוו בעניין הסדרי הראיה, במסגרתה טענה כי יש להורות על כי הסדרי הביקורים שבין הקטינים לבין האב יתקיימו במתכונת כפי שהתקיימו מאז שהגיעו הצדדים ארצה ביום 24.8.11 וכפי שמתחייב מפסק הדין של בית המשפט הקנדי אשר צירפה לבקשה. בתגובת האב לבקשה טען כי ניתן פסק דין בקנדה המאשר את תביעת ההגירה שהגישה האם וכי המשפחה כולה עברה להתגורר בישראל, כך שיש לבית המשפט בישראל להחליט בנושא שבמחלוקת לפי ראות עיניו; עם זאת טען כי הוא מקיים את הוראות הצו השיפוטי הקנדי (אם כי לא הזכיר בתגובתו את העובדה כי הגיש ערעור על פסק הדין הקנדי האמור, כפי שיפורט להלן). האם הגישה תגובה לטענות האב, במסגרתה ציינה כי האב התנגד נחרצות לחזרת הצדדים והילדים לישראל, וכי עמדותיו באשר למגורים בישראל הינן "שליליות וקיצוניות ביותר". ביום 29.11.11 הודיעה האם בבית המשפט כי לאור העובדה שהאב הגיש ערעור על פסק הדין הקנדי, לא ניתן לאכוף אותו בישראל ועל כן, במקום הגשת בקשה לאכיפת פסק חוץ, היא מתכוונת להגיש תביעה חדשה בענייני האפוטרופסות והסדרי הראיה.

ב.             ביום 22.11.11 הגישה האם תביעה למזונות (תמ"ש 41016-11-11) והאב הגיש את כתב הגנתו בתביעה זו ביום 29.1.12. במסגרת כתב הגנתו טען האב כי הצדדים קבעו את מרכז חייהם בקנדה, וכי האם הגישה תביעת הגירה לישראל בניגוד לעמדתו, וכי אין לו יכולת פרנסה בישראל. לאחר שניתן פסק דין אשר אישר את ההגירה לישראל, ולאחר שהאישה גמרה אומר לפעול על פי פסק הדין האמור ולהעביר את מקום מגוריה ומקום מגורי הילדים לישראל, ו"לאור הקשר ההדוק בין האב לבין ילדיו, האהבה האינסופית והמסירות העמוקה שיש לאב כלפי ילדיו, לא הייתה לו כל ברירה מלבד הליכה אחר ילדיו, וכך המשפחה כולה עברה להתגורר בישראל".

ג.               ביום 7.12.11 הגישה האם תביעה תחת הכותרת "ענייני אפוטרופסות והסדרי ראיה" (תמ"ש 12499-12-11), במסגרתה פירטה האם את ההליכים בקנדה, לרבות הגשת הערעור על ידי האב; ולאור כך שלא ניתן להמתין להכרעה בערעור בקנדה לזמן לא ידוע כדי שניתן יהיה לאכוף את פסק הדין הקנדי בישראל, מבקשת האם להזמין האב לדין ולפסוק בענייני המשמורת והסדרי הראיה ללא זיקה לפסק הדין הקנדי.

ד.             ביום 28.2.12 הגיש האב שתי תביעות לבית משפט לענייני משפחה; האחת תביעה למזונות עבור הבן ת', אשר לטענתו עבר להתגורר עמו, במסגרתה חוזר ומתאר האב את פרטי ההליכים המשפטיים אשר ננקטו בקנדה, כולל תביעת ההגירה שהגישה האם, פסק הדין הקנדי והערעור שהגיש עליו; ותביעה שנייה שהגיש למשמורת משותפת על התאומים ולמשמורת מלאה של הבן ת' (תמ"ש 52649-02-12). כפי שמציין בית משפט קמא בפסק דינו, בשתי התביעות שהגיש האב, לא ציין ולא טען כי הסמכות נתונה לבית המשפט הקנדי, ברם, פסק הדין הקנדי האמור שזור בתביעות שהגיש וחלקים נרחבים ממנו מצוטטים בו.

10.        כאמור לעיל, בחודש ספטמבר 2011, היינו לאחר הגעת המשפחה לישראל, הגיש האב ערעור בקנדה על פסק הדין של הערכאה הדיונית בו אושרה הגירת הילדים לישראל. ביום 5.4.12 קיבלה ערכאת הערעור בקנדה את הערעור וביטלה את פסק הדין של הערכאה הראשונה, וכן קבעה כי האב יהיה זכאי לחזור עם הקטינים לוונקובר ביום 30.6.12.

11.        לאור פסק הדין האמור שניתן בבית המשפט לערעורים בקנדה ביום 5.4.12, הגיש האב הודעה לבית משפט קמא ביום 15.4.12 בשתי התביעות שהגיש (תביעת מזונות ותביעת משמורת), בה הוא מבקש למחוק את תביעותיו ומודיע כי אין לישראל עוד סמכות לדון בענייני הקטינים, פרט לנושא החזרת הקטינים לקנדה.

12.        במקביל, הגיש האב את התביעה הנוכחית לפי אמנת האג, במסגרתה עותר להורות על השבת הקטינים לקנדה, לקבוע כי מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים הינו בוונקובר, להורות לאם לשתף פעולה עם השבת הקטינים לקנדה, לקבוע כי הסמכות לדון בכל נושאי המשמורת על הילדים היא של בית המשפט בקנדה וכן, כי אי החזרתם של הקטינים לקנדה מהווה חטיפה על פי האמנה.

13.        בתגובתה של האם הודיעה כי היא מתנגדת להשבת הקטינים לקנדה, והיא מבקשת מבית המשפט לקבוע כי אמנת האג איננה חלה במקרה דנן; ולחלופין, לקבוע כי המעבר של הקטינים לישראל היה מעבר של קבע, כי מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים הינו בישראל וכי חלות הגנות ההשלמה ו/או ההסכמה, ולהורות על בסיס האמור, על דחייתה של התביעה.

14.        במקביל, הגישה האם בקנדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של ערכאת הערעור. בקשה זו נדחתה ביום 15.6.12, וגם בקשת רשות הערעור שהגישה האם לבית המשפט העליון בקנדה נדחתה לאחרונה אף היא, כך שפסק הדין בערעור בקנדה כבר הפך לחלוט.

15.        בפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה ניתח בית המשפט בפירוט ובהרחבה את העובדות הרלבנטיות, ואת טענות הצדדים, מזה ומזה.