ערעור על הכרעת הדין ועל אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער

1979. ביום המערער עובד כרופא אורטופד בבית החולים אסף הרופא מאז שנת .1
הוגשה כנגד המערער תובענה שבה הואשם בכך שעסק בפרקטיקה פרטית, לרבות 11.10.00
42.432 לתקש"יר. התובענה המקורית התייחסה כרופא עצמאי, ללא היתר כנדרש על-פי פיסקה
1979 ועד1998, אולם במהלך הדיונים, משהתברר כי בשנים מסוימות היו לתקופה שבין
למערער היתרים לעבודה פרטית, הועמדה התובענה על תקופה מצומצמת יותר - התקופה שבין
1998. על פי הנטען בכתב 1997 ועד אפריל 1992, והתקופה שבין אוגוסט ועד 1979
3(17( לחוק שירות המדינה)משמעת(,-התובענה, מעשים אלה היוו עבירות לפי סעיפי)2( ו
1963)להלן: חוק המשמעת(.-התשכ"ג

לאחר שהמערער כפר בעיקרי התובענה כנגדו, התנהל בבית הדין הליך בו הובאו הוכחות
ובסיומו הורשע המערער במיוחס לו בכתב התובענה. בהכרעת דינו דחה בית הדין את טענת
1993. לגוף ההתיישנות שהועלתה על ידי המערער, ביחס לעבירות המשמעת שקדמו לשנת
העניין, השתכנע בית הדין כ המערער עסק בעבודה פרטית בהיקפים שונים במהלך כל שנות
העסקתו בשירות המדינה, וכי בשנים המצוינות בתובענה המתוקנת לא היו בידיו היתרים
כנדרש. בין היתר, עסק בפרקטיקה פרטית כרופא עצמאי בקופות חולים שונות ובמתן חוות
דעת רפואית בביתו, וכן עסק בעבודה פרטית כמרצה וכשכיר בקופת חולים. בית הדין דחה את
1979 היתר לצמיתות לכל סוגי העיסוק בעבודה פרטית או טענת המערער כי קיבל בשנת
בפרקטיקה פרטית, ושוכנע כי המערער היה מודע לחובה להגיש בקשה להיתר לעבודה פרטית