ערעור על החלטת בימ"ש לנוער בעניין מתן צו הגנה האוסר על אם להיפגש עם ילדיה והפנייתה לבדיקת מסוכנות

1.      ערעור על החלטות בית המשפט לנוער בתל אביב [ כב' השופטת טובה פרי ] מיום 9.5.13 ומיום 13.5.13, על פיהן ניתן צו הגנה כנגד המערערת , כמפורט בסעיף 3 לפסק, תוך קביעה שהצו יישאר על כנו למשך 30 יום; נקבע דיון     ל- 9.6.13 , בחלוף 30 יום ממועד מתן הצו; נדחתה בקשה של המערערת לקביעת דיון דחוף לביטול הצו, מהטעם שהמערערת בחרה שלא להתייצב לדיון ב-9.5.13, בו ניתן צו ההגנה [ראו סעיף 23 להודעת הערעור המתייחסת לשתי ההחלטות הנ"ל ].

בית משפט קמא קבע במפורש בהחלטתו מ- 9.5.13 : " אני מורה על הוצאת צו הגנה לפיו האם ... לא תוכל להתקרב ברדיוס של 5 ק"מ לביתו של המשיב [ האב - י.ג.] ... לא תוכל להתקשר לבית ... לא תוכל להתקרב לצהרון , גנים ובתי ספר בהם נמצאים הקטינים ... ".

סמכותו של בית המשפט לנוער ליתן צו הגנה קבועה בסעיף 3א  לחוק הנוער    [ טיפול והשגחה ] - תש"ך -1960 , המורה : " בית המשפט הדן בעניינו של קטין רשאי, אם ראה צורך בכך, לתת צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה...".

2.      המערערת נשואה למשיב 1 והם בהליכי גירושין. לצדדים 3 ילדים קטינים, וב-30.4.13 הוכרזו כקטינים נזקקים על פי חוק הנוער [טיפול והשגחה] תש"ך - 1960. ניתן צו השגחה לפקידת הסעד, נקבע שהקטינים יתגוררו עם האב כמשמורן יחיד, האם תפגוש את הקטינים במרכז הקשר, ונאסר על האם להוציא את הקטינים ממקום חסותם או להיפגש עמם שלא בדרך שפורטה בהחלטה .

ב- 9.5.13 הגישה פקידת הסעד לחוק הנוער בקשה לבית משפט קמא,  בצירוף תצהיר, לאסור זמנית את הסדרי הראיה בין האם לבין הקטינים. בבקשה נטען שהאם מתנהגת באגרסיביות ובתוקפנות מילולית כלפי האב והילדים, ונצפו התנהגויות חריגות הכוללות משיכת ילד מרכב בזמן נסיעה, קללות, ואי כיבוד כללי מרכז הקשר שבמסגרתו מתקיימים הסדרי הראייה.

3.      בית משפט קמא לא הורה בהחלטה על דיון במעמד הצדדים ביחס לבקשה שהוגשה ע"י פקידת הסעד לחוק הנוער ב- 9.5.13, וממילא גם לא בוצעה מסירה של הזמנה לדיון למערערת או לבא כוחה.    

ב- 8.5.13 פקידת הסעד הודיעה למערערת ובאי כוחה, שבכוונתה להגיש למחרת, ב-9.5.13, את הבקשה לבית משפט קמא, ואף העבירה להם עותק מהבקשה שטרם הוגשה לבית המשפט.

ב- 9.5.13 התקיים דיון בבית המשפט קמא בנוכחות: פקידת הסעד, האב ובא כוחו, ובהעדר האם ובאי כוחה. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו:       " הדיון קבוע בפני ... המשיבה [ המערערת - י.ג.] ובאי כוחה ידעו על הדיון היום, ובחרו שלא להתייצב ... " .

בהמשך ההחלטה ניתן צו הגנה האוסר על האם להיפגש עם שלושת ילדיה הקטינים למשך 30 יום. הצו כלל הוראות בדבר איסור האם להתקרב ברדיוס של 5 ק"מ לבית האב שם מתגוררים הקטינים, איסור להתקשר לבית מגורי האב, ואיסור להתקרב למוסדות החינוך בהם לומדים הקטינים. כן הורה בית משפט קמא שהאם תעבור הערכת מסוכנות באמצעות עריכת בדיקה פסיכיאטרית, לצורך מתן הוראות בעניין שמירת הקשר בין האם לבין הקטינים, ונקבע מועד להמשך דיון ליום 9.6.13. 

האם לא שיתפה עד כה פעולה בבדיקת הערכת המסוכנות אליה הפנה אותה בית משפט קמא.

4.      משבית המשפט קמא לא קבע בהחלטה שיפוטית דיון בבקשה במעמד הצדדים - לא ניתן לראות בצו ההגנה שניתן ב- 9.5.13 כצו שניתן לאחר דיון במעמד הצדדים .

מתן הודעה של פקידת הסעד לחוק הנוער ב- 8.5.13, יום לפני הדיון, שבכוונתה להגיש למחרת, ב- 9.5.13, בקשה לבית המשפט, ואף שליחת עותק מהבקשה שתוגש למחרת - אינם תחליף להחלטה שיפוטית בדבר קביעת דיון בבקשה במעמד הצדדים, ולהמצאת החלטה שיפוטית  למערערת  או לבא כוחה. 

כמו כן לא בוצעה מסירה של הבקשה למערערת לאחר שהוגשה לבית המשפט ביום הדיון, וממילא גם לא צורפה הזמנה כדין. לעניין חשיבות המצאת בקשה כדין הדגיש השופט זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי [מהדורה שביעית בעריכת ש. לוין , 1995 ]  בעמ' 228-298 :

" ... גם כאשר הנתבע מתגורר בארץ ... המצאת כתב    התביעה כחוק היא המקנה לבית המשפט את הכוח להשתמש בסמכותו ולדון בתביעה " . 

בחוק למניעת אלימות במשפחה יצא המחוקק מנקודת הנחה שיש סיטואציות דחופות המצדיקות מתן צו הגנה במעמד צד אחד , אולם יחד עם זאת, כדי לאפשר לנתבע להגן על עצמו ולממש את זכויותיו הדיוניות,  נקבע בחוק שהדיון במעמד שני הצדדים יתקיים בהקדם האפשרי ולא יאוחר    מ- 7 ימים מיום מתן הצו [ ראו סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991]. גם בסעיף 12 לחוק הנוער הוסמך בית המשפט לנוער ליתן צווים במעמד צד אחד [ראו:דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני פ"ד נח (6) 246 ]. 

צו ההגנה שניתן ב- 9.5.13 דינו כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.

5.      בית המשפט קמא נתן ב- 9.5.13 צו הגנה שתוקפו למשך 30 יום, וקבע מועד להמשך דיון בחלוף 30 יום -  ל- 9.6.13, ובכך נתפס לכלל טעות.

חוק למניעת אלימות במשפחה הקנה סמכות ליתן צווי הגנה לבית משפט שלום, לבית המשפט למשפחה, ולבית דין דתי [סעיף 1 לחוק], והן לבית המשפט לנוער [ ראו סעיף 3א לחוק הנוער (טיפול והשגחה) ].

משמפעיל בית המשפט לנוער את סמכותו ליתן צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה כפוף הוא להוראת סעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה המורה :