ב' נ' מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת שרית זוכוביצקי-אורי) מיום 21.5.17 בגמ"ר 8899-10-15.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בגרם מוות ברשלנות ובסטייה מנתיב נסיעה. המערער נדון לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 14 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים, פסילה על תנאי מהחזקת רישיון נהיגה ופיצוי למשפחת המנוח בסך 20,000 ₪. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

2.ואלה המעשים: ביום 10.8.15 בשעה 13:30 נהג המערער במשאית בכביש ., בשלב מסוים, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו, חצה קו הפרדה לא רצוף, ונכנס לנתיב הנגדי, שם פגע ברכבו הפרטי של המנוח, שנפגע באופן אנוש ונפטר במקום התאונה. המשאית המשיכה ופגעה במעקה הבטיחות ונעצרה לאחר חיכוך של כ – 12 מטרים עם המעקה.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טוען כי יש לגזור על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, כפי שהמליץ שירות המבחן, שכן למערער עלול להיגרם נזק נפשי חמור אם ייכלא מאחורי סורג ובריח, מעבר לנזק הנפשי שהוא כבר סובל ממנו כתוצאה מהתאונה ומתוצאותיה הטראגיות. הסנגור טוען עוד כי בית משפט קמא החמיר עם המערער ביחס לענישה הנוהגת, וטוען כי רשלנותו של המערער היתה במדרג הנמוך, הסתכמה בחוסר תשומת לב רגעית כתוצאה ממנה סטה רכבו סטייה קלה ופגע מיידית ברכב שבא ממולו, ולא רשלנות במדרג הבינוני, כפי שקבע בית משפט קמא. עוד נטען כי קיימות רמות רשלנות שונות ויש לקבוע רשלנות המערער על פי הנתונים שהתקיימו בפועל. מדובר בכביש בו שני נתיבים צרים כאשר אין קו הפרדה ואין מדובר בעקיפה שגרמה לתאונה. מדובר ברשלנות רגעית ובית משפט קמא התייחס לכך כאילו מדובר ברשלנות מתמשכת כאשר נסיבות חמורות מאשר נסיבות האירוע הוכרו כרשלנות רגעית והוטל עונש קל יותר. הייתה קיימת הסכמה שמדובר ברשלנות רגעית וכי התרחשו ולא בנסיבות לפיהן המערער נרדם. מדובר באדם עם נסיבות לקולה: הודאה, מצב נפשי קשה, נהג מקצועי, ואין לגזור עליו עונש מאסר בפועל, כאשר גם שירות המבחן המליץ אחרת. המערער נמצא בטיפולים נפשיים ומאסר יגרום לנסיגה קשה במצבו. הסטייה הייתה קלה ביותר. כאשר מדובר בנתונים אלה ובקבלת אחריות, ניתן להימנע מעונש כה חמור. כמו כן, הפנה הסנגור לפסקי דין שנטען כי עוסקים במקרים חמורים יותר והוטלו שם עונשים קלים יותר. עוד נטען כי עברו התעבורתי של המערער אינו מכביד כלל, בהיותו נהג משאית. וכן – אין מקום לאבחנה בין סטייה לימין השוליים ולבין סטייה לנתיב הנגדי כפי שעשה בית משפט, כיוון הסטייה הנו אקראי לחלוטין ויתכנו מקרים בהם סטייה ימינה לשוליים היא אף חמורה יותר.

4.ב"כ המשיבה טענה כי גזר דינו של בית משפט קמא הנו מפורט, בית משפט קמא התייחס לפסיקה הנוהגת, שהסנגור הפנה אליה, לרבות הרמה העונשית בעבירות אלה, ובסופו של דבר הגיע פסק הדין לתוצאה אליה הגיע. ערכאת הערעור אינה גוזרת את הדין מחדש אלא בודקת סבירות גזר הדין, וההתערבות הנה אך במקרים קיצוניים בהם נפלה טעות מהותית, ואין זה המקרה הנדון. הסנגור שם יהבו על טענת הרשלנות הרגעית ולכ בית משפט קמא התייחס ארוכות וקבע כי אף מקום שיש רשלנות רגעית הרשלנות יכולה להיות חמורה. בית משפט קמא קבע כי סטייה מנתיב נסיעה אינה רשלנות קלה, כפי שנקבע בשורה של החלטות. המערער הנו נהג מקצועי בעל הרשעות בתחום התעבורה ונדרשת ממנו רמת זהירות מוגברת. המערער עשה פעולה שגרמה לו לא לראות את הדרך. הנוסע שעל יד המערער צעק לו להיזהר. במסגרת ניתוח הרשלנות, יש לבדוק לא את מימד הזמן אלא מה שעומד מאחוריו. לגבי פסק הדין בעניין עפ"ג 26904-04-14 (בעניין זוהר) נטען כי נאמר באותו פסק דין כי בעניין גרימת מוות ברשלנות בתיקי תאונות דרכים, מדובר תמיד ברשלנות רגעית, מעשים הנעשים בתוך שניות, ומימד הזמן אינו תוחם את גבולות היקף הרשלנות ואינו מצביע על כך שהרשלנות קלה. הוסף כי הבקשה לרשות ערעור על פסק דין זה נדחתה. נטען עוד כי האבחנה בין הסיכון שבסטייה לשוליים לבין סטייה לנתיב נגדי מקורו בכך שהסטייה לנתיב הנגדי מייצרת סיכון רב יותר מאשר סטיה לשוליים שם לא צפוי להימצא, בדרך כלל, רכב או אדם. אין מדובר באיבוד שליטה מקום שהראש הורד כלפי מטה. באשר לנסיבות לקולה, באירועים כאלה יש מקרים בהם הנאשמים עצמם נפגעים או שנפגעו בני משפחה או קרובים, מדובר באנשים נורמטיביים ולכן המאפיינים "הרגילים" באשר לנאשמים וההשלכה על חייהם, הנה דומה וכן, הפסיקה אליה הפנתה המאשימה הנה מהשנים האחרונות בהן נקבע כי מתחמי הענישה מתחילים מעשרה חודשי מאסר ומעלה, זו קשת ענישה שעברה שינוי. באה הפניה לפסיקה וכן הוגש ספר שהוצא לזכר המנוח.

מכל אלה, מתבקש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן