עפ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים פליליים
|
53941-03-16
02/06/2016
|
בפני השופט:
הבכיר אמנון כהן
|
| - נגד - |
מערער:
שלמה כהן
עו"ד ד' קולקר
|
משיבה:
מדינת ישראלבמצעות
עו"ד טל מושקוביץ
|
| פסק דין |
בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופטת שרון לארי-בבלי), אשר הרשיעה את המערער לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות בשל סירוב לתת דגימת נשיפה ובגרימת נזק לרכוש.
יצוין, כי בכתב האישום המקורי הואשם המערער רק בעבירה של סירוב למתן דגימה של אויר נשוף לפי דרישת השוטר, אך בהמשך הדיון הודע למערער כי עליו להתגונן גם מביצוע עבירה של גרם נזק לרכוש.
בית המשפט קמא פסל את רישיון הנהיגה של המערער למשך שלוש שנים, וכן הטיל עליו ששה חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪.
בדיון שהתקיים בפניי, ריכז ב"כ המערער את טענותיו בהכרעת הדין, למרות שבתוספת לנימוקי הערעור, נטען בחצי פה, כי מדובר בעונש דרקוני "בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות העובדה שאין שמץ ראיה לכך שהיה שיכור".
ב"כ המערער העלה מספר טענות, ובהן חוסר החובה להיבדק ב"נשיפון", העובדה כי על גבי כתב האישום הודפס סמל בולט באדום כי מדובר בתיק "תלתן", העובדה כי לא אפשרו למערער לזמן עדים נוספים ובכך פגעו בהגנתו כדי להוכיח שמכשיר הינשוף אינו חוקי, וכן טען, כי ביהמ"ש קמא לא התייחס לכל טענותיו ובמיוחד התעלם מעדי ההגנה ומהעדויות שנשמעו לטובת המערער עצמו.
באופן כללי, טען ב"כ המערער, כי בית המשפט קמא התנכל לו וסירב לפסול את עצמו למרות בקשות חוזרות ונשנות. במיוחד ציין ב"כ המערער, כי בית המשפט חייבו להפקיד סך 1,500 ₪ כתנאי להזמנת עד וכן חייבו בתשלום נוסף 5,000 ₪ לאוצר המדינה "כדי לזכות ביומו בבית המשפט" (דחיית דיון כדי לזמן עד הגנה).
כפתח דבר, אציין, כי כלל ידוע הוא שבית המשפט בערכאה הראשונה, כמו גם בית המשפט שלערעור, אינו חייב להתייחס ספציפית לכל טענה וטענה של הסנגור באופן שאי התייחסות כזו פירושה התעלמות. בית משפט מתייחס לטענות שנראות בעיניו משמעותיות, ורשאי הוא לדלג על טענות שאינן נראות לו לצורך הכרעה (ראה, לדוגמא ע"פ 2042/94 פלוני נ' מדינת ישראל. [פורסם במאגרים ביום 17.1.95] וע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרים ביום 18.4.07]).
כמו כן, בהתאם לסעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971, מסור לבית המשפט שיקול דעת לסרב להוציא הזמנה לעדים אם ראה שאין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאינה גילוי האמת.
נכון הדבר, שלא קיימת חובה חוקית לבצע בדיקת נשיפון, ומאידך, אין מחלוקת, כי בסופו של יום, ביצע המערער את בדיקת הנשיפון, אשר הצביעה על אינדיקציה לשכרות. ב"כ המערער טען, כי התנהגות השוטרים לא הייתה נאותה (בלשון המעטה) וכי אין לסמוך על עדותם של השוטרים שביקשו מהמערער לבצע בדיקת נשיפון.