עפ"ת 4016-03-15 מטאנס נ' מדינת ישראל

מהות הערעור

1.בפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) מיום 4.2.2015 בו מלין המערער על תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו.

כתב האישום

2.כתב האישום שהונח בפני בית משפט קמא ייחס למערער שתי עבירות – נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח. בעובדות כתב האישום נאמר כי בתאריך 18.10.2013 נהג המערער ברכב פרטי כשהוא בפסילה. זאת לאחר שבתאריך 17.5.2011 הטיל עליו בית משפט השלום לתעבורה בחיפה פסילה למשך 23 חודשים. המערער לא הפקיד את רישיונו כך שבמועד ביצוע העבירה נשוא ענייננו, עמדה הפסילה בתוקפה.

פסק דינו של בית משפט השלום

3.ביום 1.7.2014 הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת על יסוד הודאתו. בד בבד עם ההרשעה, הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר בעניינו של המערער כמו גם הפנייתו לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעתו.

4.בגזר דינו הפנה בית משפט קמא לחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה תוך שציין כי טווח הענישה הנהוג בעבירות מסוג זה נע בין מאסר בפועל למשך 15 יום ועד 20 חודשי מאסר. זאת לצד פסילה לתקופה הנעה בין 6 ועד ל- 60 חודשים.

עוד נקבע כי מדובר במערער יליד 1985 המחזיק רישיון נהיגה משנת 2002 והספיק לצבור לחובתו 23 הרשעות קודמות, מתוכן שלוש הרשעות בגין נהיגה בשכרות. בזמנו, הושת על המערער עונש מאסר מותנה של 6 חודשים לאחר שהורשע בנהיגה בשכרות. עונש זה הוארך על ידי בית המשפט כאשר המערער נדון שוב על נהיגה בשכרות, כך שמדובר במאסר מותנה חב הפעלה. הרישום הפלילי של המערער מחזיק שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש והפרת הוראה חוקית.

5.בית משפט קמא הציב לעצמו את השאלה באם ראוי, נוכח טענות השיקום והתסקיר שהוגש בעניינו של המערער, לחרוג ממתחם העונש ההולם, בשל שיקולי שיקום, וככל שהתשובה לכך חיובית, האם ניתן להסתפק בשליחתו של המערער לעבודות שירות, כפי שהמליץ התסקיר ובניגוד לעמדתו של הממונה על עבודות שירות.