עמית זילברג נ' במרום הפקות בע"מ

החלטה

המשיבה הינה חברה המקשרת בין גופים שונים בתעשיית הבידור, ובין היתר משמשת כ"סוכנות ניצבים" המספקת ניצבים לחברות הפקה שונות. המבקש השתתף באמצעותה בארבע הפקות טלוויזיוניות שונות כניצב (4 ימי צילומים בסך הכל). בסיומן הגיש כתב תביעה שבגידרו בית דין זה מתבקש לקבוע כי בינו ובין המשיבה התקיימו יחסי עובד ומעביד, ועל כן הוא זכאי לשכר מינימום ולגמול שעות נוספות. עוד טוען המבקש כי המשיבה ניכתה שלא כדין סכומים משכרו כניצב, וכי הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל התנהלותה.

בד בבד עם כתב התביעה הגיש המבקש בקשה לאישור תובענתו כייצוגית. זוהי הבקשה שבה נכריע במסגרת החלטה זו.

התשתית העובדתית

המשיבה הוקמה בשנת 2004. המשיבה, על פי עדותה היא, מהווה "פלטפורמה המקשרת בין גופים שונים ורבים בתעשיית הבידור והיא מספקת שירותים של ייצוג אמנם, פרסום, סוכנות ניצבים בית ספר לאמנויות ועוד" (ס' 23 לתגובתה). תינוקות בני שנה (שנרשמו על ידי הוריהם כמובן), ילדים, בני נוער, צעירים, מבוגרים וגם קשישים, נשלחים באמצעותה להפקות תיאטרון, סרט טלוויזיה כמו גם למסלולי הדוגמנות.

בשנת 2006 החלה המשיבה להפעיל "מאגר ניצבים ארצי". במאגר רשומים רבים – עשרות אלפים לפי עדות המשיבה (ס' 29 לתגובתה) – שהציעו את עצמם כמועמדים לתפקידי ניצבות בתעשיית הבידור. המשיבה טוענת שאינה ממיינת את המבקשים להצטרף למאגר "כולם מתקבלים" ללא תלות בגיל, חזות, מין וכיו"ב (ס' 31 לתגובתה).

ביום 20.2.07 חתם המבקש על הסכם "רישום ניצב למוקד הארצי לאודישנים" (נ/4 לתגובת המשיבה). על פי ההסכם, המבקש אישר את הצגת תמונותיו ב"מוקד הארצי לתפקידי ניצבות" של המשיבה. להלן עיקריו של ההסכם:

ראשית נקבע כי ההרשמה עצמה הינה ללא תשלום אך "עלות ההרשמה" תקוזז מהשכר שיקבל המבקש בגין שני ימי הניצבות הראשונים, כך שהמבקש לא יקבל שכר כלשהו עבורם;

שנית נקבע כי המשיבה תשלח למבקש הודעות על ימי צילום, והוא מצידו ועל פי שיקול דעתו יוכל לאשר השתתפות ביום מסויים, או לא. יחד עם זאת, נקבע שככל שיאשר, ולאור העובדה שהמשיבה מסתמכת על התייצבותו, הרי שאי הגעה, ביטול, איחור או חיסור מיום הצילומים יחייב את המבקש בתשלום פיצוי בסך 600 ₪;

שלישית הובהר כי כל יום (או לילהׁ) צילום יימשך עד 12 שעות "לא כולל זמני נסיעות לאתר ההפקה ובחזרה", כשהשכר שישולם הוא עבור יום צילומים ולא לפי שעה. זאת, מאחר ש"חלק גדול מהשעות אינן שעות עבודה בפועל אלא שעות בהם נדרשת שהות באתר". המבקש התחייב "לייצג את במרום באופן מכובד והולם, לדייק בזמנים, להתנהג בנימוס ולהישמע להוראות ההפקה";

רביעית הוסכם כי "בין במרום לנרשם לא יתקיימו יחסי עובד מעביד במסגרת השתתפותו כניצב";

וחמישית נקבע כי התשלום בעבור "עבודות הניצבות" ניתן כ- 60 יום מיום הצילומים, והוא "מותנה בהעברת התשלום ממזמין העבודה".

המבקש השתתף בסך הכל בארבעה ימי צילומים כניצב (ס' 16 לבקשה): ביום 20.3.07 השתתף בצילומי הטלנובלה "האלופה", בימים 21.3.07 ו-25.3.07 בצילומי הדרמה "אבידות ומציאות" וביום 19.7.07 בצילומי הסדרה "להוציא את הכלב". לטענת המבקש, בכל אחד מאותם ימים, "עבד" במשך 10 שעות לפחות (ס' 17 לבקשה).

על פי חשבונית "מצב הכספים שמגיעים לך" (נ/ 11 לבקשה) זיכתה המשיבה את המבקש ב- 100 ₪ בגין שלושה מארבעת ימי הניצבות, וב- 150 ₪ בגין היום הרביעי. הסיבה לתשלום הגבוה יותר עבור היום הרביעי הינה שבאותו היום שימש כ"ביט", דהיינו "ניצב עם טקסט" (ראו ס' 4 לסיכומי המבקש, וכן בהמשך החלטה זו). מנגד, ניכתה המשיבה 500 ₪ מחשבון המבקש, בשל ביטול הגעתו ליום ניצבות בסרט צרפתי, ביום 26.6.07. ביחד עם 200 ₪ נוספים שבהם חייבה המשיבה את המשיב בגין דמי הרשמה, נותרה למבקש "יתרת חוב" למשיבה בסך 250 ₪ (ראו מכתב ב"כ המשיבה, נ/13 לבקשה).

התביעה, הבקשה לההכיר בה כייצוגית, ומהלך ההתדיינות

ביום 31.1.10 הגיש המבקש לבית דין זה כתב תביעה על סך 1,919 ₪.

בכתב התביעה טוען המבקש שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו ובין המשיבה, ולמרות זאת נמנעה המשיבה מלשלם לו שכר מינימום, וזאת בניגוד לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987. לטענתו, השכר שלו הוא זכאי בגין ארבעת הימים בהם עבד עבור המשיבה הינו 684 ₪ (לפי 171 ₪ שכר מינימום יומי בתקופה הרלוונטית כפול ארבעה ימי עבודה).

המבקש הוסיף וטען כי עבד בכל אחד מארבעת הימים 10 שעות עבודה לפחות, ועל כן הוא זכאי, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, לגמול לפי 125% בגין שעתיים נוספות בגין כל יום עבודה, המסתכם לשיטתו ב- 200 ₪ בדיוק עבור כל ארבע הימים, וכן לדמי חופשה שנתית בהתאם לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, המסתכמים לשיטתו ב- 35 ₪.

נוסף לכל האמור מתבקש בית הדין בכתב התביעה להצהיר על בטלות שני סעיפים בהסכם הרישום: הסעיף המאפשר למשיבה לקזז ערך שני ימי צילומים בגין דמי רישום, וכן הסעיף המאפשר לה לנכות סך 500 ₪ בגין ביטול השתתפות ביום צילומים. לטענתו, סעיפים אלה עומדים בניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הקובע את המצבים והתנאים שבהם רשאי מעסיק לנכות משכרו של עובד.

הסעד האחרון אותו מתבקש בית הדין לפסוק לתובע הינו פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת נפרש שנגרמה לו עקב התנהלות הנתבעת.