1. התובעים,
הגב' ג'אן דארק דניאל ומר אדוארד דניאל (להלן: "
התובעים"), מתגוררים בדירה אותה חכרו מהנתבעת (להלן: "
הנתבעת" או "
עמידר"), הנמצאת ברחוב חוסן
14 בחיפה (להלן: "
הדירה"). כותרת התביעה היא "צו עשה בתביעה כספית על סך 30,000 ש"ח". עילת התביעה היא תיקון ליקויים על ידי הנתבעת בדירה בצורה כושלת בשנת
1998. התיקון נעשה לאור דרישת העיריה, לאחר שהתובעים פנו אליה, משנכשלו לטענתם בפניות אל הנתבעת, ונמצא כי מצב הדירה מהווה סכנה.
התובעים טוענים, כי התיקונים היו בזמנו לא ראויים, ולכן המשיכו לסבול ממצב דירה לא תקין, ובין השאר מנזקי רטיבות קשים. פניותיהם לנתבעת לא הועילו, ורק כאשר שוב פנו לעיריה, הוצא שוב צו להסרת הסכנה ע"י העיריה וזאת בשנת
2006.
התביעה אשר הוגשה ב -
22.2.07 הסתמכה על דו"ח שמאי בשם שנבור אימסעיל, אשר הורה על ביצוע תיקונים באופן מיידי עוד בשנת
2006, התביעה הייתה למתן צו עשה לביצוע תיקונים, על פי אותה המלצה.
בסעיף
15 לכתב התביעה, טענו התובעים, כי נגרמו להם נזקים קשים ובלתי הפיכים, בגלל נזילת דליפת מים מהתקרה והמקירות. הנזקים היו הן לריהוט הן למוצרי החשמל, והן לבריאותם של בני משפחת התובעים, אי לכך הסעדים אשר נתבעו היו מתן צו עשה ופיצוי על סך
30,000 ש"ח.
כתב תביעה זה לא תוקן.
2. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:
א. מכתב ב"כ התובעים אל הנתבעת מיום
29.05.2006 ובו דרישה לבצע שיפוצים יסודיים, כפי שדרש מהנדס העיר, ובמקביל למצוא דיור חלופי לבני משפחת התובעים.
ב. הודעה מיום
26.04.2006 של עיריית חיפה על פי סעיף
3א' לחוק העזר לחיפה (מבנים מסוכנים), התשמ"ג - 1983. על פי דו"ח זה נמצאו ממצאים חמורים של סדקים ונשירת בטון מהקירות, מציפוי אבן של מעקות הגג ובחדר המדרגות. העיריה הכריזה על הבית כמבנה מסוכן, וכי יש לבצע את התיקונים הנדרשים באופן מיידי. הודעה זו נשלחה בין השאר אל התובע ואל הנתבעת. להודעה זו צורפה חוות דעת של המהנדס מיכאל צ'רנובלסקי מטעם העירייה וכן שני תרשימים לא חתומים, המתארים לכאורה העבודות הנדרשות לביצוע.
ג. קבלה מס'
042 מיום
15.11.2006 של רהיטי ג'אן דארק, על-סך
1,450 ש"ח, עבור פינת אוכל וכיסאות. בהתאמה חשבונית על סכום זה.
ד. קבלה מס'
038 מיום
30.10.2006, על-סך
716 ש"ח, עבור סלון-רהיטים, אף היא מרהיטי ג'אן דארק בכפר אעבלין. בהתאמה חשבונית על סכום זה.
ה. הזמנה של טרקלין חשמל בלתי קריאה. הזמנה וקבלה של מוצרי חשמל, טלויזיה ומקרר, על סך
14,1450 ש"ח.
ו. קבלה של "דיגיטל סרויס", מיום
06.09.2005, על סך
212 ש"ח.
ז. צילומים מיום
04.06.2006, בהן נראים ליקויי רטיבות קשים, נשירת טיח, וסדקים.
3. הנתבעת התגוננה וטענה כטענה מקדמית: התיישנות-העבודות בוצעו בשנת
1998, הליקויים נתגלו בשנה זו, וחלפו להן למעלה מ -
7 שנים מאז ועד הגשת כתב התביעה. לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה משום שהתובעים נדרשו לשלם את חלקם בתיקונים, אשר בוצעו בבניין ב-
2006. התיקונים אשר בוצעו עקב הכרזת העיריה בשנת
1998, בוצעו על ידי הנתבעת. התובעים ושאר הדיירים נדרשו לשלם את חלקם בעלות התיקונים. התובעים לא שילמו את חלקם, ואף נפתחו כנגדם הליכים משפטיים, ובכלל זה תיק הוצאה לפועל.
הצדדים הגיעו בתיק זה להסדר תשלומים. בשנת
2005 התובעים ביקשו למחוק את החוב שנותר לאור מצבם הכלכלי, ואכן הנתבעת פעלה למחיקת חלק משמעותי מחוב התיקונים אשר בוצעו בשנת
1998. הנתבעת מדגישה, כי בפנייתם זו של התובעים, בשנת
2006 לא נזכר כלל ועיקר, עניין טענות לגביה תיקונים אשר בוצעו בבניין, בשנת
1998.
4. הנתבעת מאשרת, כי אומנם בתאריך
26.04.2006 הודיעה העירייה למספר דיירים, ובכללם התובעים והנתבעת, כי קיימת סכנה בבניין וכי יש צורך לתקן את הקירות, התקרות והקורות בדירתם של התובעים, ובנוסף יש לתקן את המעקה (הכוונה למעקה הגג - ח.ל.ה). עלות תיקון המעקה היתה אמורה לחול על כל הדיירים ועל הנתבעת.
5. הנתבעת טענה, כי לו היו התובעים תמי לב, הרי כבר בשנת
2006 היו דואגים לביצוע תיקונים ולא ממתינים לנתבעת, ואילו היו עושים כן, הנתבעת היה משפה אותם. התובעים, לא עשו כן ולכן הנתבעת החלה לפעול לתיקון, דהיינו להסרת הסכנה באמצעות קבלן מטעמה. לצורך כך, היה צריך להכין תוכניות ולדאוג לתקציב. רק כאשר התבקשו התובעים לשאת בחלקם בעלות החשבונית, פנו התובעים לראשונה והודיעו כי העבודות אשר בוצעו בשנת
1998, הן הגורם העיקרי לנזקים שהביאו להוצאת הצו בשנת
2006, והגישו התביעה.
לדעת הנתבעת, זו טענה מופרכת, חלפו
8 חורפים גשומים, אשר גרמו לבלאי טבעי בבניין, שהיה כשלעצמו בניין ישן.
טענה הנתבעת, כי מי שביצע את העבודה בשנת
1998 היה קבלן חיצוני ולא הנתבעת בעצמה, ועל כן, אם יש טענות לעניין זה, היה על התובעים להפנות אליו את הטענות.