עמידר-החברה הלאומית לשיכון ביש נ' תבל

פסק דין

עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ הגישה תביעה זו כנגד הנתבע, תבל מרק לסילוק יד ופינוי מדירה אשר מצויה בחזקתה ברחוב יוחנן הסנדלר בנתניה (להלן:"הדירה") אותה השכירה לגב' תבל איריס עד למועד פטירתה 12.2.08 . לטענת התובעת הנתבע פלש בחודש פברואר 2008 לדירה. כן נתבע סך של 3462 ₪ בגין דמי שימוש מיום הפלישה ועד מועד הגשת כתב התביעה.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי הינו בנה של המנוחה הגב' איריס תבל אשר שוהה בדירה כדין שכן בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח- 1998 (להלן:"החוק") הינו בגדר דייר ממשיך והתגורר עימה בדירה טרם שנים רבות ועד לפטירתה.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י מר מלול אהרון רכז שטח אצל התובעת אשר פירט שבדוחו"ת שנערכו בשנים 1985- 2002 הנתבע מופיע כמתגורר בדירה. (הדוחות צורפו כנספח ג' לתצהירו) בחמש השנים האחרונות טרם פטירת המנוחה לא צוין כלל שהנתבע מתגורר בדירה. (הדוחות צורפו כנספח ד' לתצהירו).

כן הוגש תצהיר מטעם הגב' טלי טייר אשר שימשה רכזת שטח עד ליום 31.12.07 אצל התובעת. אף היא הצהירה שביקורים שנערכו על ידה בשנים 1985-2002 העלו שהנתבע מתגורר בדירה, (העתקי הדוחות צורפו כנספח ג'). בעוד שביקורים בחמש שנים האחרונות הנתבע אינו מופיע כמתגורר בדירה (העתקי הדוחות צורפו כנספח ד') .

הנתבע בתצהיר עדותו הראשית פירט שהתגורר בדירה במשך כל השנים מרגע לידתו, 27.8.78. בעבר נפל לעולם הסמים ואימו המנוחה התנגדה שבמצב זה יתגורר בבית. על כן במהלך התקופה של שלוש שנים טרם פטירתה גר בבית רק כשנה אחת, כאשר שנתיים התגורר יחד עם חברתו דאז בשתי דירות אחרות. בתקופה זו נהג לבקר כמעט כל יום את אימו. כן השקיע במהלך השנים כסף בשיפוץ הדירה.

בדיון ההוכחות שנקבע הסכימו הצדדים שלא לחקור העדים ולסכם טענותיהם.

דיון משפטי: השאלה העומדת לדיון הינו האם הנתבע הינו בגדר דייר ממשיך כמוגדר סעיף 1 לחוק אשר קובע מיהו דייר ממשיך:

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;

טוען הנתבע שאין לפרש הסעיף בפרשנות דווקנית לפיה יש צורך במגורים של שלוש שנים בסמיכות לפטירה, שכן לאור פרק הזמן הארוך שהתגורר בדירה בשנים שקדמו, יש להתחשב אף בשנים אלה. עוד טען שהוא זקוק לסיוע המדינה בדיור.

איני יכולה לקבל טענה זו. לשון הסעיף הינה ברורה וחד משמעית ודורשת מגורים של שלוש שנים טרם פטירת הזכאי.

הפרשנות לחוק מסתייעת ע"י הבנת תכליתו ותכלית החקיקה הנגזרת היימנו גם של המונח "התגורר".

בדברי ההסבר להצעת החוק מוגדרת את מטרת החוק כדלקמן: "הדיור הציבורי הוא אחד המכשירים החשובים לצמצום ממדי העוני בישראל. כאשר המדינה אינה מרחיבה את מלאי הדיור הציבורי מונצחים הפערים בין אלה שיש להם אמצעים לרכוש דירות בשוק החופשי לבין אלה שאין ידם משגת לעשות כן... בהמשך להצעת החוק דיירים המתגוררים חמש שנים לפחות בדיור הציבורי, יוכלו לרכוש את הדירות הציבוריות שבהן הם מתגוררים במחיר מסובסד. תנאי לזכאות לצורך רכישת דירה, יהיה לא רק שהזכאי מתגורר בדירה הציבורית לחמש שנים לפחות אלא גם שאין בבעלותו או בבעלות בן זוגו או ילדו דירה או מקרקעין אחרים... עוד מוצע לאפשר זכות זו גם לדייר ממשיך שהוא בן זוגו של זכאי שנפטר, וכן ילדו או אפוטרופסו, אם התגוררו עם הזכאי בדירה ציבורית, שנתיים לפחות לפני פטירתו של הזכאי (כיום התנאי שונה לשלוש שנים). גם זכאות הדייר הממשיך מותנית,כמובן, בכך שאין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים". (ראה הצ"ח 2702 יח באדר התשנ"ח-16.3.1998).

מדברי הסבר אלו עולה כי מדובר בחוק שתכליתו סוציאלית המאפשר לזכאי או לדייר הממשיך לקבל לידיו דירה בתנאים נוחים ומיוחדים ולהביא ע"י כך לביסוסם הכלכלי המינמלי והכל בתנאי שאין בבעלותם דירה אחרת.

הקניית הזכויות לדייר ממשיך מלמדת על כוונה להיטיב גם עם קרוביו של הדייר ובלבד שהתגוררו עימו משך שלוש שנים לפני פטירתו, כדי שגם הם לא ימצאו חסרי קורת גג לאחר פטירת הזכאי.

יש לפרש את התיבה "התגורר עם הזכאי בדירה" פירוש דווקני וליתן לקרוב משפחה של זכאי זכויות אם השתמש בפועל בדירה בקביעות, והוא זקוק לה בעת פטירת הזכאי כמקום מגוריו. פרשנות אחרת תמנע מהמדינה את האפשרות לנצל בצורה נכונה את הדירות הציבוריות שברשותה שכמותן מוגבלת ואינה מספקת לצורכיהם של הנזקקים לדיור.

בהקשר זה יש להעדיף את האינטרס של מי שנזקק לדירה ציבורית בקביעות על פני מי שהשתמש בה שימוש חלקי בלבד. ראה לענין זה ע"א (תל-אביב-יפו) 2054/01 - עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ואחניש סוליקה . תק-מח 2005(1), 3063

טענת הנתבע שהינו זקוק לסיוע בדיור אינה מלמדת שהינו זכאי לדיור בהתאם לחוק זה. אם אכן עומד הוא בקריטריונים לסיוע המדינה בדיור, עליו לפעול בערוצים הפתוחים בפני לצורך בדיקה זו.

בסיכומיו זנח התובע את טענתו בדבר תשלום שכר הדירה. משכך איני יכולה ליתן כל סעד בענין זה.

לאור האמור לעיל על הנתבע לפנות הדירה תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. כן ישלם הוצאות הליך זה לתובעת בסך 7,000 ₪.