עמ"נ 44127-09-14 CUMARY CHOPPALA נ' מדינת ישראל

לפני בקשה למתן צו למניעת הרחקתה של המבקשת, נתינת הודו, מישראל וזאת במסגרת ערעור כנגד החלטת בית הדין לעררים מיום 17.9.14 שדחה את ערר המבקשת כנגד החלטת בית הדין למשמורת מיום 9.9.14 המורה על הרחקתה של העותרת מישראל ביום 19.9.14.

המבקשת, נכנסה לישראל ביום 31.3.07 באשרת סיעוד מסוג ב/1. ביום 13.5.13 הגישה המבקשת בקשה לקבלת מעמד לבת זוג של ישראלי- מר חיים חי אגוד, וביום 4.8.13 נדחתה בקשתה של המבקשת לאור התרשמות שלילית מכנות הקשר. ביום 5.12.13 המבקשת נעצרה ולאחר שימוע הוצאו כנגדה צווי משמורת והרחקה מהטעם שהמבקשת מיצתה את מכסת הזמן לשהייה בישראל על-פי האשרה שניתנה לה. המבקשת הגישה עתירה (עת"מ 4705-01-14) כנגד החלטת המשיב הנ"ל מיום 4.8.13 הדוחה את בקשתה לקבלת מעמד מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלי, וביום 21.1.14 דחתה כב' השופטת כב' דנה מרשק מרום את העתירה, תוך שקבעה כי החלטת המשיב שהתרשם כי הקשר בין בני הזוג פיקטיבי הינה החלטה סבירה וכי לא נפל כל פגם בהליך השימוע שנערך למשיבה, וכי העתירה הוגשה בשיהוי, ומשכך דין העתירה להידחות ואין כל סיבה לעכב את הרחקתה של המבקשת שתעשה בהקדם. המבקשת סירבה לשתף פעולה עם הרחקתה מישראל, ופנתה פעם נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לעיכוב ביצוע, ובקשה זו נדחתה ביום 20.2.14, בין היתר, משהמבקשת לא ציינה בבקשתה כי הרחקתה אינה מתאפשרת בשל חוסר שיתוף פעולה מצידה. ביום 24.2.14 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט העליון (עע"ם 1500/14) כנגד החלטת כב' השופטת מרשק מרום, ובמסגרת הערעור הגישה בקשה לעיכוב הרחקת המבקשת מהארץ עד להכרעה בערעור, ובקשתה זו נדחתה ביום 26.2.14 על-ידי כבוד השופט סולברג שקבע הן שסיכויי הערעור אינם מן המשופרים והן שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת וזאת משיש קושי בהרחקתה מישראל אך הרחקתה מישראל אינה בלתי הפיכה ובמידה והערעור יתקבל תוכל המבקשת לשוב לישראל.

לאור ההחלטה הנ"ל, ביקש המשיב להעלות את המבקשת לטיסה באותו היום (26.2.14) אך העותרת סירבה להעלות על הטיסה, והרחקתה סוכלה.

ביום 21.5.14 הגישה המבקשת בבית המשפט העליון בקשה לתיקון הערעור בד בבד עם בקשה נוספת לעיכוב הרחקתה מישראל, ובית המשפט העליון התיר את תיקון הערעור אך דחה שוב בהחלטתו מיום 22.5.14 את הבקשה לעיכוב ההחלטה, משלא נמצאה עילה להיעתר לבקשה, והערעור נקבע לדיון ביום 9.2.15.

כאמור לעיל, ביום 9.9.14 הוגשה לבית הדין למשמורת הודעה כי למבקשת תואמה טיסה והיא צפויה להיות מורחקת מישראל ביום 19.9.14, וכנגד החלטה זו הוגש הערר לבית הדין לעררים שדחה את הערר ומשכך הוגש הערעור דנן.

במסגרת תגובות המבקשת לתגובת המדינה, ביקשה המבקשת לשחררה ממשמורת בערבות למשך 30 יום לאחריהם תצא מישראל יחד עם בן זוגה, כאשר המשיב התנגד לכך ועמד על-כך שעל המבקשת לשתף פעולה עם הרחקתה מישראל.

בנסיבות העניין ולאחר עיון בטענות הצדדים והחלטות בתי המשפט בעניינה של המבקשת אני סבור כי דין הבקשה למתן צו ביניים והבקשה לשחרור ממשמורת להידחות.