עליזה אונגר נ' ליאור מאיר

פסק דין

לאחר ששמעתי את טיעוני עו"ד קרייצברג, אני נעתר לבקשתו, גם אם לא במלוא נימוקיו.

אני חייב לציין שהתנהלות כפי שהתנהלו כאן הנתבעת ומי שלכאורה אמורים היו לייצג אותה, מעוררים תחושות קשות ביחס ליחסם של אזרחים ועורכי דין כלפי הרשות השופטת.

במחצית השבוע הקודם התקשרה העוזרת המשפטית למשרדו של עו"ד שחם, מי שרשום במאגר הנתונים של הנהלת בתי המשפט כמייצגה של הנתבעת וזאת מחמת העובדה שלא נמצאו בתיק תצהירי עדות ראשית מטעמה של הנתבעת. האחרון הודיע לעוזרת המשפטית כי הוא חדל לייצג את הנתבעת מזה מספר חודשים, וכי עקב שכחה ו/או טעות הוא לא הודיע על כך לביהמ"ש בזמן.

ביום 15.12.10 שלח עו"ד שחם הודעה שבה הודעה על הפסקת ייצוגה של הנתבעת ובסעיף 5 הוא מציין כי העתק מהודעה זו נמסר במקביל לב"כ הנתבעת, אינני יודע אם הוא מתכוון לעו"ד שופס או שטעה וכוונתו לב"כ התובעת - עו"ד קרייצברג.

משמע, גם עו"ד שחם יודע על קיומו של ב"כ נתבעת, אך הוא לא מציין זאת במכתבו לביהמ"ש.

אם לא די בכך, התקשרה העוזרת המשפטית למשרדו של עו"ד קרייצברג, ב"כ התובעת, וזאת על מנת שלא תשמע איזה שהיא טענה מפיה של הנתבעת כי לא ניתן לה מלוא יומה בביהמ"ש, והנה במשרדו של עו"ד קרייצברג מצוי מכתבו של עו"ד ארז שופס מיום 7.6.10, המסומן מש/1, שבו מודיע עו"ד שופס לעו"ד קרייצברג כי מכאן ואילך הוא ב"כ של הנתבעת, שכן עו"ד שחם אינו יכול לטפל בענייניה מחמת מצבו הרפואי.

לא זו אף זו, בסעיף ג' למכתבו מש/1, מבקש עו"ד שופס מעו"ד קרייצברג כי יעביר לו מסמכים שונים כדי שיהיה לו זמן מספיק להכנת תצהירי עדות ראשית: "מטעמה של מרשתי".

כיוון שכך, פנתה העוזרת המשפטית למשרדו של עו"ד שופס לקבל את התצהירים.

משאלו לא הגיעו, נתתי החלטה אתמול בסמוך לשעה 10.00 שבה אני מעניק ארכת חסד לנתבעת להגיש את תצהיריה עד השעה 13.30.

והנה, הפלא ופלא, לא עברה שעה והוגשו תצהירים לביהמ"ש שעליהם מופיעה חתימת אימות של לא אחר מאשר עו"ד שופס המאשר כי הנתבעת ומצהירים אחרים ניצבו במשרדו כבר ב-15.12.10 וחתמו על תצהירים מתאימים.

אין לי שום הסבר מדוע התמהמה עו"ד שופס מאז 15.12.10 ולא הגיש את התצהירים לעו"ד קרייצברג על מנת שהלה יוכל לאמת ולעמת את האמור בהם עם שולחיו, כמו גם הגשתם לביהמ"ש בזמן סביר על מנת שאפשר יהיה להכין את התיק כדבעי.

אם לא די בכך, הגיעה בקשה הנחזית להיות חתומה על ידי הנתבעת, כאשר בעין בלתי מקצועית שלי אין דמיון בין צורת חתימתה של הנתבעת על הבקשה לבין צורת חתימתה על התצהיר.

לא זו אף זו, לבקשתה צירפה הנתבעת תעודת חדר מיון מביה"ח וולפסון שניתנה לה בחצות וחצי של מוצ"ש האחרון, כאשר בתעודת חדר המיון מצוין כי לדבריה של הנתבעת היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים בדרך עירונית, כאשר היא הייתה חגורה.

התלונה שעליה הצביעה הנתבעת בפני רופא חדר המיון הייתה שיש לה כאבי ראש וסחרחורת. לאחר שהנתבעת שללה בפני הרופא עובדת הריון, היא נשלחה לצילום אורטופדי ששלל כל שבר טרי.

בהמלצתו של רופא חדר המיון ניתנו לנתבעת משככי כאבים ובדיקות אורטופד בעוד שבוע אצל רופא בקופת החולים.

בסעיף 3 להמלצות הרופא נאמר כי בכל מקרה של החמרה יש לפנות לטפול רפואי זמין. כמי שקרא לא אחת תעודות חדר מיון בימי שבתו כשופט, לא נאמר כי על הנתבעת לשוב לחדר המיון, אלא נאמר לפנות לטפול רפואי זמין.

משמע, גם הרופא עצמו לא ראה שום דחיפות ושום חומרה במצבה של הנתבעת ולכן יותר מאשר תמוהה בעיני המלצתו למתן 3 ימי מנוחה במצב רפואי שכזה שאין מאחריו לפחות לכאורה ולא כלום.

לא זו אף זו, בקשתה של הנתבעת לדחית הדיון אינה עומדת בכללים שנקבעו על ידי כב' הנשיאה בייניש, ואשר מחייבים את בתי המשפט לנהוג על פיהם.

כמו כן, ציפיתי לקבל תצהיר של הנתבעת שבו היא תפרט היכן הייתה התאונה, עם מי הייתה התאונה, נתונים שאפשר היה לב"כ התובעת להצליב או לאמת בשלב כזה או אחר, נתונים שבדרך כלל אינם נמסרים בחדר מיון, שכן אין זה מעניינו של הרופא. כמו כן ציפיתי לקבל העתק מאשור משטרה כמקובל בנסיבות אלו.