על"ח 32838-08-15

המערער, מר ניסים נחמני, הגיש ערעור זה לפי סעי 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה מיום 16.7.15, על פיה נדחה ערר המערער על רישום סירוב לעבודה.

המערער, בן 27, רשום כדורש עבודה בלשכת התעסוקה החל מחודש 6/15. בעת רישומו הצהיר כי מקום מגוריו הרשום הינו בבית שמש אך בפועל הוא גר בפתח תקוה, וכי הוא מבקש עבודה בפתח תקוה. המבקש הופנה לעבוד כעובד דלפק במסעדה בפתח תקוה ביום 6.7.15, אך לא התקבל לעבודה. המעסיק רשם על ההפניה שהמערער "לא מתאים לשעות העבודה".

בפרוטוקול ועדת הערר נרשם כי המערער טען לפני הוועדה שבעלת המסעדה שאלה אותו אם יש לו נכונות לעבוד בשעות נוספות והוא השיב בשלילה בנימוק שאשתו בהיריון ואינה יכולה להוציא ילדים מהגן ולכן השעות בהן הוא יכול לעבוד הן בין 7:30 עד 15:30 בלבד

ועדת הערר קבעה בהחלטתה:

"העורר הופנה לעבודה במשרה מלאה. העורר סירב להתחיל לעבוד מכיון שיש לו בעיה אישית והוא צריך להפסיק את העבודה בשעה 15:30. העורר סירב להתחיל לעבוד על אף שהעבודה הינה משרה מלאה וההפניה הינה במסגרת החוק. העורר מחוייב להפגין מאמץ סביר להשתלב בשוק העבודה והעורר נכשל בכך כישלון חרוץ. טענתו של העורר כי יש לו בחובת ההוצל"פ אינן רלוונטיות לענייננו נהפוך הוא העורר עם משפחה וילדים וחובת היה צריך להפגין יתר זמינות לעבודה ובכך הוא כשל. בכל הרצון הטוב של הועדה הרי שהעורר הפגין חוסר זמינות לעבודה. אי הפגנת מאמץ סביר ובכך הכשיל את עצמו.

הערעור נדחה".

בערעורו לפניי טען המערער כי אמר למעסיקה כי יוכל לעבוד מ-7:30 עד 3:30-4:00, וכי "גם היא יכולה להיות קצת גמישה איתי בבקרים בגלל שאני עוזב כרגע את פתח תקווה וחוזר לגור בבית שמש היא אמרה לי בפירוש שהיא לא יכולה להיות גמישה חתמה לי על המסמך של הלישכת תעסוקה... ושם טענו שסירבתי וזה ממש לא נכון". המערער הוסיף וטען כי פרוטוקול ועדה הערר אינו משקף את טענתו כי הוא עבר לגור בבית שמש, כי הוא אב לשני ילדים, כי אשתו בהיריון וכי יש לו חובות בהוצאה לפועל. הוסיף המערער וטען כי שאל את מתאמת ההשמה אם יש טעם שילך לראיון העבודה במסעדה נוכח כוונתו לחזור לגור בבית שמש. היא השיבה בחיוב. הוא אישר שהוא נשאל על ידי המעסיקה אם יש לו נכונות לעבוד בשעות נוספות, וכי תשובתו הייתה שלילית. הוא גם הסביר שבשל כך שהוא עבר לבית שמש, הוא יכול להתעכב בבקרים, ולכן הוא מוכן לעבוד מ-15:30 עד 15:30-16:00, אך היא הודיעה שהיא צריכה עובד שיעבוד בשעות נוספות, למרות שהבטיח שבשל ניסיונו בענף המסעדנות הוא יוכל לתת תפוקה גבוהה גם בשעות רגילות ("אני אתקתק לך את העבודה").

המשיב מתנגד לערעור וטוען שיש להותיר על כנה את החלטת ועדה הערר מטעמיה, בשים לב לכך שהפסיקה קובעת כי אפשר לבקש שתים עשרה שעות נוספות בשבוע. המערער אמנם חזר לבית שמש בסוף יולי, אך יש רכבת ישירה לקרית אריה, שם עובדת אשת המערער ונוסעת כל יום, ועל כן גם המערער יכול להגיע בזמן לעבודה אליה הופנה. לפיכך המערער לא עמד במבחן שנקבע בפסיקה לפיו יש לבחון את מאמציו של דורש עבודה בהשוואה לדורש עבודה שאינו ניזון מהקופה הציבורית, שכן מי שזקוק לעבודה ואינו נהנה מרשת ביטחון סוציאלית, לא יציב תנאים למעסיק לגבי אי ביצוע עבודה בשעות נוספות.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו למסקנה שנסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות ביטול הסירוב שנרשם למערער.