עיריית ירושלים נ' זלום

החלטה

בפניי תביעה כספית. הנתבע העלה טענת התיישנות. עניינה של החלטה זו בטענה האמורה.

1. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ביום 22.2.11, הנתבע, ביחד עם אחרים, החזיק או היה בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס מקרקעין שבבית חנינא. לטענת התובעת, נותר חוב ארנונה של כ – 218,000 ₪ בגין הנכס. בשלב הנוכחי, התביעה מתייחסת לחובות שנצברו על פי הטענה בשנים 1995 – 31.12.2002 (ראו סעיף 2 לכתב התשובה). התובע טוען כי יש להורות על מחיקת כתב התשובה, אשר הוגש לטענתו באיחור ולא ברשות בית המשפט. אין בידי לקבל טענה זו. המועד להגשת כתב התשובה הוארך עד ליום 15.11.11. כתב התשובה הוגש בפועל ביום 17.11.11. מידת האיחור בה מדובר קלה. מדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט. הנתבע לא מיחה, זמן רב (עד ליום 7.5.12), על הגשת כתב התשובה באיחור. הנתבע לא מצביע על פגיעה כלשהי בו בשל האיחור הקל בהגשת כתב התשובה. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על מחיקת כתב התשובה כנטען. יוצא, כי עילת התביעה נולדה, לכל המאוחר, ביום 31.12.02. יצויין, כי נגד הנתבעים האחרים ניתן פסק דין חלקי, המחייב אותם בתשלום ארנונה ביחס לשנים 2003 – 2008. בה בעת, נמחקה התביעה נגדם, בכל הנוגע לשנים עד לשנת 2003.

התובע טוען כי יש להורות על מחיקת כתב התשובה, אשר הוגש לטענתו באיחור ולא ברשות בית המשפט. אין בידי לקבל טענה זו. המועד להגשת כתב התשובה הוארך עד ליום 15.11.11. כתב התשובה הוגש בפועל ביום 17.11.11. מידת האיחור בה מדובר קלה. מדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט. הנתבע לא מיחה, זמן רב (עד ליום 7.5.12), על הגשת כתב התשובה באיחור. הנתבע לא מצביע על פגיעה כלשהי בו בשל האיחור הקל בהגשת כתב התשובה. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על מחיקת כתב התשובה כנטען.

2. לתביעה צורף תצהיר של הנתבע, שהוגש במסגרת בקשת רשות להגן של הנתבעים האחרים. בתצהיר הצהיר הנתבע כי הוא יורש של מר ראשד זלום המנוח (להלן – המנוח); כי הנכס נשוא התובענה בבעלותו; כי הנכס הושכר לנתבעים האחרים בין השנים 2003 – 2008; כי אחרי כן פינו את הנכס ומסרו אותו לנתבע; וכי בין השנים 1999 – 2003, לא היה שוכר בנכס, וזה היה "בהחזקתנו".

3. מן החומר שבפניי עולה, כי המנוח הלך לעולמו ביום 10.6.05. באותה נקודת זמן, כבר התגבש החוב נשוא התביעה. הואיל ואין חולק כי המנוח היה הבעלים של הנכס, ואף היה רשום ככזה ברישומי התובעת, יוצא כי התביעה נגד הנתבע אינה בגין זיקתו האישית לנכס, אלא בגין מעמדו כיורשו של המנוח.

4. אין בחומר שבפניי אינדיקציות ברורות התומכות בטענת התובעת, כי נשלחו למנוח התראות אשר יש בהן כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. עם זאת, עולה מן החומר כי בוצעו על ידי התובעת עיקולים מינהליים בשנים 2000 – 2003 (נספח ג' להשלמת טיעונים מטעם התובעת). נוכח העובדה שהנתבע הוא חליפו של המנוח, רשאית התובעת לסמוך על נתונים אלה, גם במענה לטענת ההתיישנות שמעלה הנתבע (ראו סעיף 18 לחוק ההתיישנות). יוער, כי בפן המשפטי, יש בפסיקה שצורפה על ידי התובעת תמיכה בטענתה, כי ניתן לראות בעיקולים משום תביעת זכות, אשר יש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.

5. לתובעת גם טענה ראויה לבירור כי נגד המנוח ניתן פסק דין בגין החוב נשוא התביעה, וזאת במסגרת ת.א. 700153/03. פסק הדין (נספח ו' לטיעוני התובעת) ניתן ביום 26.5.03. לטענת התובעת, מדובר בחוב פסוק, אשר טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה לגביו בדין (25 שנים; סעיף 21 לחוק ההתיישנות). התביעה אינה לביצוע פסק דין. משכך, על פניה ההוראה האמורה אינה עומדת לתובעת. עם זאת, עומדת לתובעת טענה ראויה לבירור כי מדובר בהליכים אשר יש בהם לכאורה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות (ראו סעיף 5 לחוק ההתיישנות). גם טענה זו רשאית התובעת להעלות כלפי הנתבע, נוכח הוראת סעיף 18 הנ"ל לחוק ההתיישנות.

6. לכל האמור מצטרפת טענת התובעת בדבר התיישנות שלא מדעת. הטענה מבוססת על כך, שהתובעת לא ידעה על זיקתו של הנתבע לנכס נשוא התביעה, עד שבא בפניה תצהיר שלו משנת 2010. מטיעוני התובעת עולה כי ידעה על פטירת המנוח בסמוך לפטירתו. עולה גם כי נקטה בהמשך לכך פעולות שונות לצורך איתור חייבים הקשורים למנוח. בהקשר זה, עומדת לתובעת טענה ראויה לבירור, כי הנתבע לא הודיע לה, בשום שלב, על זיקתו לנכס, וזאת בניגוד להוראות הדין (סעיף 326 לפקודת העיריות; לגבי הזיקה האמורה, ראו בתצהיר הנתבע). לא אוכל לשלול, על פי החומר שבפניי, קיומה של טענה ראויה לבירור כי התובעת לא היתה יכולה לדעת, גם בשקידה סבירה, על זיקתו של הנתבע לנכס, עד שעלה הדבר מן התצהיר שהגיש הוא עצמו. בנסיבות אלה, אין לשלול את האפשרות כי לאחר בירור ראייתי, תתקבל טענת ההתיישנות שלא מדעת אותה מעלה התובעת.

7. שילובם של העניינים האמורים מצביע על כך, שלתובעת טענות ראויות לבירור כנגד טענת ההתיישנות. בנסיבות אלה, אין מקום, בשלב הנוכחי, לדחות את התביעה על יסוד טענת ההתיישנות. למען הסר ספק מובהר, כי אין בכך משום הכרעה סופית בטענה האמורה.

8. נוכח מינויי הצפוי לבית המשפט המחוזי, יובא התיק בפניי כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג, לשם קביעת מותב חדש לצורך הדיון בו.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.