עירייה רשאית לשלול מכשירי מירס שהקצתה לעובדיה לצרכי העבודה

השופט שמואל צור

1.         השאלה שבפנינו היא מה טיבה של החלטת עיריית נתניה להקצות לעובדיה מכשירי קשר מסוג "מירס": האם הקצאה זו נעשתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של העיריה - הניתנת לשינוי לפי צרכי העבודה - או שהיא חלק מתנאי העבודה של העובדים הניתנים לשינוי בהסכמה בלבד. בית הדין האזורי (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציגי ציבור גב' רחל עוזיאל ומר יעקב מאור; סק 202/06) ראה בהקצאת מכשירי הקשר פעולה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של העיריה. עם זאת קבע בית הדין האזורי, כי הבוררות שהתקיימה בעניין זה שללה את הפררוגטיבה הניהולית של העיריה ויצרה לעובדים הטבת שכר הכפופה לפיקוח הממונה על השכר. מכאן הערעור בפנינו.

 הרקע העובדתי

2.         לאחר שנת 1998 היקצתה עיריית נתניה ל-360 מעובדיה, לצורכי עבודתם, מכשירי קשר מסוג "מירס" המשמשים גם כטלפון נייד לשיחות יוצאות (להלן - מכשירי הקשר). לימים, החליטה העיריה, מטעמים של חסכון תקציבי, להגביל את השימוש במכשירי הקשר ולצורך כך אף הוציאה כללים והנחיות המגבילים את השימוש במכשירים ואת היקף הקצאתם. החלטה זו של העיריה גרמה לסכסוך עבודה אשר הועבר לדיון בוועדה פריטטית לפי חוקת העבודה. הוועדה הפריטטית העבירה המחלוקת לבוררות בפני עו"ד רינה גרוס, סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה דאז. בפסק בוררות מיום 10.9.03 נקבע שכל אותם עובדים שקיבלו מכשיר קשר מן העיריה ימשיכו להחזיקו. בפסק בוררות משלים מיום 18.3.04 קבעה הבוררת כי מכסת השתתפות העיריה תעשה בהתאם למכסה הנהוגה במשרד ממשלתי מסוים.

3.         ביום 10.5.04 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בקשה לאשר את פסק הבוררות (תיק עב' 5717/04). לימים, הגיע דבר פסק הבוררות לידיעת הממונה על השכר והוא פתח בהליכי שימוע לצורך הפעלת סמכותו לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. על רקע זה הגישה המערערת בקשה שניה לאישור פסק הבוררות ובה בקשה לסעד זמני המורה על עיכוב הליכי השימוע בפני הממונה (סק 202/06).

4.         בית הדין האזורי דן בשתי הבקשות במאוחד. בית דין קבע כי מכשירי הקשר הוקצו לעובדי העיריה לצורכי עבודתם ולא כהטבת שכר. בית הדין קבע כי מכשירי הקשר ניתנו כ"כלי עבודה" לצורכי המעסיק ומקום העבודה. עוד קבע בית הדין כי חיוב העיריה בפסק הבוררות להמשיך ולממן לעובדים את השימוש במכשירי הקשר בלא קשר לצורכי העבודה, תוך שלילת הפררוגטיבה הניהולית אינה אלא הטבת שכר הטעונה אישור הממונה על השכר לפי חוק יסודות התקציב. לכן - כך קבע בית הדין האזורי - מוסמך הממונה על השכר לבחון את הקצאת מכשירי הקשר כתנאי שכר חריגים. לאור זאת החליט בית הדין האזורי לאשר את פסק הבוררות בכפוף לאישור פרטיו על ידי הממונה על השכר.

הערעור

5.         בערעור בפנינו טוענים המערערים כי הקצאת מכשירי הקשר אינה חלק מן הפררוגטיבה הניהולית של העיריה. לטענתם, זכותו של העובד שלא להיות זמין ולא לשאת מכשיר קשר מעבר לשעות עבודתו ומכאן שהסדר מכשירי הקצאת מכשירי הקשר לעובדים מבוסס על הסכמה ואין הוא חלק מסמכויות הניהול של המעסיק. לטענתם, מדובר בתנאי מתנאי העבודה הניתן לשינוי בהסכמה בלבד ולא באופן חד צדדי. לטענתם, אין תחולה להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 בענין תנאי עבודה חריגים של עובדי הרשויות המקומיות שכן הסדר מכשירי הקשר בוצע עוד לפני המועד הקובע לפי אותו הסכם. לטענתם, לא נתונה לממונה על השכר סמכות להתערב במגבלות הסכמיות שהושגו על הפררוגטיבה הניהולית של העיריה. לטענתם, פסק דינו של בית הדין האזורי מבטל את מעמדו של פסק הבוררות של עו"ד גרוס כחלק ממערכת של יישוב חילוקי דעות על פי חוקת העבודה.

6.         המשיבים תומכים בפסיקת בית הדין האזורי. במרכז לשלטון מקומי טוען כי אין להתערב במימצאים העובדתיים של בית הדין האזורי לפיהם מכשירי הקשר סופקו ככלי עבודה ולא כהטבת שכר. לטענתו, אם - כטענת המערערים נשללת סמכות העיריה לבטל או לשנות את הקצאת מכשירי הקשר לעובדיה, כי אז מדובר בהטבת שכר הנתונה לפיקוח של הממונה על השכר.

            לטענת העיריה, פסק הבוררות אשר הותיר בידי העובדים את מכשירי הקשר שיקבלו, שלל ממנה את היכולת הניהולית בכך, לטענתה, השתנה מעמד ההחלטה להקצות מכשירי קשר לעובדים מפררוגטיבה ניהולית להטבת שכר. לטענתה, פסק הבוררות אינו חסין מפני התערבות הממונה מכח סמכויותיו שבחוק.

            לטענת הממונה על השכר, הקצאת מכשירי הקשר לעובדים חורגת מן הנהוג בשרות המדינה בכך שבשרות המדינה הקצאת מכשיר קשר ניתנת לביטול או לשינוי בכל עת לפי צרכי העבודה. לטענתו, החלטת הבוררות להותיר את מכשירי הקשר בידי העובדים משנה את מעמד ההקצאה מפררוגטיבית ניהולית להטבת שכר, עניין הנתון לפיקוח הממונה. לטענתו, הטבת השכר ניתנה מכח פסק הבוררות לאחר המועד הקובע לפי ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, דבר המתאפשר לממונה על השכר להתערב ולפעול לפי סמכותו שבחוק.

דיון והכרעה

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להדחות וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו לפי תקנה  108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. על האמור בפסק הדין של בית הדין האזורי נוסיף כמה דברים משלנו.

8.         עיריית נתניה הקצתה מכשירי קשר לחלק מעובדיה. בית הדין האזורי קבע כי הקצאה זו נעשתה לצורכי עבודה גרידא ולא כהטבת שכר (סעיף 23 לפסק הדין). זוהי קביעה עובדתית שאין לנו יסוד להתערב בה. זוהי נקודה שלמעשה לא היתה שנויה במחלוקת. חיזוק לקביעה זו ניתן למצוא בשניים אלה:

ראשית - מכשיר הקשר - מעצם טיבו - הוא כלי עבודה המשמש לצורכי עבודה. החלטה להקצות מכשיר קשר לעובד זה או אחר נתונה למעסיק, משיקולים של צרכי עבודה. החלטה זו היא פועל יוצא מהאחריות המוטלת על המעסיק לדאוג לביצוע תפקידיו ומעצם טיבה הינה חלק מהסמכות הניהולית הנתונה לו.

שנית - הקצאת מכשירי קשר לעובדי עירית נתניה נעשתה באופן אינדיוידואלי ולא במסגרת של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. מכאן שהחלטת העיריה להקצות מכשירי קשר לעובדיה אינה בבחינת הסדר הסכמי המעניק לעובדים הטבת שכר. החלטה שכזו, מעצם טיבה, הינה חלק מן הפררוגטיבה הניהולית הנתונה למעסיק. החלטה זו יכולה לעולם להבחן מחדש על פי צורכי העבודה, הן לעניין עצם ההקצאה והן לעניין היקף ההקצאה. שיקולים תפעוליים ותקציביים בביטול ההקצאה או שינוייה הם שיקולים ממין העניין, כפי שאמנם היו במקרה הנדון.

9.         אלא שהחלטת העיריה לשנות את סדרי הקצאת מכשירי הקשר נתקלה בהתנגדות המערערים והובילה לסכסוך עבודה, לדיון בוועדה פריטטית ולהכרעה בבוררות - פסק הבוררות - על שני חלקיו - קבע כי מכשירי הקשר יישארו בידי העובדים שהחזיקו בהם בתנאים שנקבעו. פסק הבוררות שלל מן העירייה את הכח לעשות שימוש בפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה לעניין הקצאת מכשירי הקשר. בכך הפך פסק הבוררות את הקצאת מכשירי הקשר ממעמד של "כלי עבודה" למעמד של "הטבת שכר". בכך נפתחה הדרך בפני הממונה על השכר לבחון את מידת התאמת ההסדר לסטנדרטים הנהוגים בשרות הציבורי ולשקול עשיית שימוש בסמכותו לפי חוק יסודות התקציב, כפי שעשה.

10.       טוענים המערערים כי הממונה על השכר אינו מוסמך לעשות שימוש בסמכותו לפי החוק שכך הקצאת מכשירי הקשר נעשתה לפני התאריך הקובע (31.8.98) בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, כך שהקצאת מכשירי הקשר הוכשרה מכח הוראות אותו הסכם קיבוצי. טענה זו דינה להידחות:
ראשית - בית הדין האזורי קבע כי הקצאת מכשירי הקשר נעשתה לאחר שנת 1998 (סעיף 4 לפסק הדין), כך שעל פני הדברים הדבר לא נעשה לפני התאריך הקובע. שנית - גם אם ההקצאה נעשתה לפני התאריך הקובע, הרי במועד ההקצאה היא נעשתה, כמוסבר, מכח הפררוגטיבה הניהולית של העיריה ולא מכח הסכמים או הסדרים קיבוציים. לפיכך לא חלה על החלטת ההקצאה הוראת סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 המכשירה "הסכמים מקומיים" שלא קיבלו אישור הממונה על השכר שהונהגו לפני התאריך הקובע. שלישית - כפי שראינו, פסק הבוררות הוא שהפך את החלטת ההקצאה ממעמד של פררוגטיבה ניהולית למעמד של הטבת שכר. פסק הבוררות ניתן ביום 10.9.03, ובמועד קמה לממונה על השכר הסמכות לבחון את ההסדר מכח סעיף 5 להסכם הקיבוצי.