עילת התביעה ע"פ חוק ההגנה על עובדים מתגבשת עם מסירת הודעת הפיטורים

השופטת לאה גליקסמן :

1.     1.     הערעור שבפנינו סב על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בש"א 6681/06 בע"ב 7681/05; השופטת שרה מאירי, נציגת עובדים גב' ג. כהן ונציג מעבידים מר י. ולד), אשר דחה על הסף באופן חלקי את תביעת המערער לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין, בקובעו כי עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) התשנ"ז-1997 (להלן -  חוק הגנה על עובדים) התיישנה.

הרקע לערעור :

2.     2.     בשנת 1998 החל המערער לעבוד כמורה בתכנית שניהלה המשיבה 1.

3.     3.     ביום 26.3.04 נמסר לתובע מכתב בו הודע לו כי אין אפשרות להמשיך ולהעסיקו במהלך שנת הלימודים תשס"ה. חודש לאחר מכן, קיבל המערער הודעה מנומקת על הפסקת העבודה בה פורטו הסיבות לפיטוריו.

4.     4.     ביום 24.3.05 הגיש המערער תביעה  לבית הדין האזורי בתל-אביב (עב 3972/05; להלן - התביעה הראשונה). בכתב התביעה טען המערער כי פוטר שלא כדין ובניגוד לחוק הגנה על עובדים, וכן כי פוטר בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. כן טען המערער כי חלק מהמשיבים גרמו להפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין, תשכ"ח-1969. המערער לא שילם אגרה עם הגשת התביעה או בסמוך לאחר הגשת התביעה.

5.     5.     ביום 10.5.05 החליט בית הדין האזורי למחוק את התביעה הראשונה בשל אי תשלום אגרה. ביום 14.7.05 דחה בית הדין האזורי בקשה לביטול מחיקת התביעה.  יצוין, כי בטרם נמחקה התביעה הגישו משיבים 4 - 6 כתב הגנה. בהחלטה מיום 27.9.05 קבע בית הדין האזורי כי המערער ישלם למשיבים 4 - 6 שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

6.     6.     המערער הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בה נדחתה בקשתו לבטל את מחיקת התביעה (בר"ע 729/05). נשיא בית הדין הארצי דחה  את הבקשה בקובעו:

"מתקין התקנות אמר דברו בעניין הליך שלא שולמה האגרה בעדו כשקבע בתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט - 1969 כדלקמן: 'לא יזקק בית הדין לכל הליך מההליכים המפורטים בתוספת הראשונה, אלא אם שולמה בעדו ... האגרה הקבועה בתוספת האמורה, או שמביא ההליך פטור מהאגרה או שתשלומה נדחה'.  למעשה, על פי לשון התקנה, הליך שלא שולמה בעדו האגרה המתחייבת מן הדין, לאו הליך הוא. ... לא נעלמה מעיני העובדה כי בפי המשיבים טענת התיישנות כבדת משקל בכל הנוגע לתביעה השנייה, אלא שמקומה של טענה זו להתברר תחילה בפני בית הדין האזורי. מכל מקום, איני סבור כי סוגיית ההתיישנות על השלכותיה, יש בה כדי לרפא את המחדלים בניהול התובענה הראשונה על ידי המבקש, כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטת בית הדין קמא".

7.     7.     ביום 23.8.05 הגיש המערער תביעה נוספת לבית הדין האזורי בתל-אביב (עב 7681/05; להלן - התביעה השנייה), הזהה לתביעה הראשונה שהגיש, אף היא מבוססת בחלקה על חוק הגנה על עובדים. 

8.     8.     המשיבים 4 - 6 הגישו בקשה לסילוק התביעה השנייה על הסף מחמת התיישנות, ומהטעם של היעדר עילה והיעדר יריבות. המשיבות 1 - 3 הצטרפו לבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

9.     9.     בהחלטה מושא הערעור קיבל בית הדין האזורי את הבקשה לסילוק על הסף באופן חלקי, וקבע כי יש להורות על מחיקת עילות התביעה לפי חוק הגנה על עובדים, משאלה התיישנו, וזאת מהנימוקים הבאים: סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים קובע תקופת התיישנות בת שנה מיום היווצרות העילה; התביעה הראשונה, שהוגשה יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות, לא עוצרת את תקופת ההתיישנות על פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות), שכן היא נמחקה בשל אי תשלום אגרה ולכן היא בטלה מעיקרא; מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ממועד מסירת הודעת הפיטורים למערער, ולא ממועד כניסתם לתוקף; גם אם הייתה מתקבלת טענת המערער לפיה היה בתביעה הראשונה כדי לעצור את תקופת ההתיישנות עד למחיקתה, הרי שגם בנסיבות אלה התביעה התיישנה. לאור האמור, קבע בית דין קמא כי דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לעילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים, להימחק על הסף מחמת התיישנות. כן נקבע כי עילת התביעה בנוגע לפיטורים בחוסר תום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים לא התיישנה. כמו כן, נדחתה הבקשה לסלק על הסף את התביעה מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.

10. 10. המערער קובל כנגד שתי קביעות עיקריות בהחלטה  מושא הערעור:

10.1.                  10.1.                  הקביעה כי עילת התביעה של המערער התגבשה במועד ההודעה על פיטוריו.

10.2.                  10.2.                  הקביעה כי אין מקום להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות על התביעה הראשונה, אשר נמחקה מפאת אי תשלום אגרה.

11. 11. המשיבים טענו מאידך, כי פסיקת בית דין קמא ראויה להתאשר מטעמיה ומטעמים נוספים.

מועד התגבשות עילת התביעה :