עידו נ' מגדל שלום מאיר בעמ ואח'

פסק דין

1.לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

2.המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות. ביסוד הבקשה הטענה כי המשיבות מפרות את הוראת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן: "חוק החניה לנכים"), באשר הן אינן מאפשרות לבעלי מוגבלויות להחנות את רכביהם בחניון המצוי במתחם מגדל שלום, שברחוב אחד העם 9 בתל אביב (להלן בהתאמה: "המגדל" ו"החניון"), ללא תשלום. המבקש עתר למתן צו עשה לתיקון ההפרה הנטענת, במסגרתו יורה בית המשפט למשיבות לחדול מגביית דמי חניה מאנשים בעלי מוגבלויות שהינם בעלי תו חניה לנכים, ולהציב שילוט מתאים ובולט הפוטר אותם מתשלום דמי חניה. כן עתר המבקש לפיצוי כספי בגין נזק ממוני שנגרם לחברי הקבוצה, שנדרשו לשלם עבור החניה הפטורה, לטענתו, מתשלום על פי דין. בהיעדר נתונים ניסו ב"כ המבקש להעריך את נזקם המצרפי של חברי הקבוצה, והעמידו את סכומה המשוער של התביעה על סך של 3,276,000 ש"ח.

3.המשיבות לא הגישו תגובה לבקשת האישור, אך במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה חלקו על טענות המבקש, וציינו כי לעמדתן בקשת האישור אינה מתאימה להתנהל כתובענה ייצוגית.

4.ביום 4.2.2013 הוריתי לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה בעיתונים ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן, לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסדר והוגדרה הקבוצה. כמו כן צוין בה, בין היתר, כי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדות להסדר או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות. לאחר הפרסומים הנ"ל לא הוגשו התנגדויות מצד חברי הקבוצה, ואף לא אחד מהם ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסדר הפשרה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי הוא לא מצא מקום להביע עמדה ביחס להסדר הפשרה והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.בהתאם לסעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין." סעיף 19(ג) לחוק מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה יכולים היו לקבל אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן נבחן את הסדר הפשרה המוצע על פי אמות מידה אלה.

6.עילות התביעה עליהן מבוססת בקשת האישור הן הפרת סעיף 4ב לחוק החניה לנכים, בשילוב עם עוולת היפר חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין) וחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

7.חברי הקבוצה בהסדר הפשרה הם "כלל הזכאים לתו נכה, אשר השתמשו בשירותי החניה של החניון תמורת תשלום דמי חנייה למשיבות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן, מיום כניסתו לתוקף של חוק חניה לנכים (היינו החל מיום 7.10.2005) ועד למועד הקובע. למען הסר ספק יובהר, כי קבוצת התובעים המיוצגים אינה כוללת זכאים לתו נכה, אשר השתמשו בשירותי החניה בחניון בהסדר מנוי חודשי ו/או שנתי". בהתאם להסדר הפשרה, "המועד הקובע" הינו המועד בו פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט.

8.השאלות המהותיות שבעובדה ומשפט, המשותפות לכאורה לכלל חברי הקבוצה, הינן: האם המשיבות הפרו את הוראות הדין באשר לחניית רכבי אנשים בעלי מוגבלויות בחניונים המנוהלים ומופעלים על ידן; והאם בכך ביצעו עוולות של היפר חובה חקוקה או התעשרו שלא כדין.

9.במסגרת הסדר הפשרה התחייבו המשיבות לתקן את ההפרה הנטענת באופן הבא:

א.זכאי לתו נכה, שיגיע עם רכבו הנושא תו נכה לחניון, לצורך ביקור במקום ציבורי במגדל, יהיה זכאי לחניה חינם בחניון, למשך השעתיים הראשונות, ממועד כניסתו לחניון. מעבר לשעתיים הנ"ל, ישלם דמי חניה בהתאם לתעריף הנהוג בחניון אותה העת, לשעת חניה או חלקה.

ב.המשיבות תהיינה רשאיות לקבוע, מפעם לפעם, נהלים שיבטיחו כי מי שמבקש פטור מתשלום, כאמור בסעיף א' לעיל, אכן מבקש להחנות את רכבו במטרה לבקר במקום ציבורי המצוי במגדל, וכן על מנת להבטיח כי מדובר באדם הזכאי לפטור כאמור בהתאם להסדר הפשרה. כל זאת ובלבד שלא יהיה בנהלים או דרישות אלו משום הכבדה מעבר לנדרש.

ג.המשיבות תפרסמנה את הנהלים והסדרי החניה דלעיל לזכאים לתו נכה באופן בולט, בכניסה לחניון ובסמוך למקומות החניה המוקצים לציבור הנכים.

ד.ההסכמות בעניין זה תחולנה כל עוד לא בוטל סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, וכל זמן שהוא לא תוקן באופן המאפשר גביית תשלום מאנשים בעלי מוגבלויות בגין חניה במקומות ציבוריים.

המשיבות התחייבו לתקן את ההפרה באופן המתואר לעיל בתוך 30 ימים מהמועד הקובע (להלן: "המועד המוסכם").

10.הואיל ואיתור חברי הקבוצה אינו אפשרי, ולמצער כרוך בקשיים רבים, התחייבו המשיבות – חלף פיצוי פרטני לחברי הקבוצה – להרים בתוך המועד המוסכם, תרומה בסך 90,000 ש"ח (להלן: "התרומה"), שתחולק בחלקים שווים בין ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל ונכים בלתי מאוגדים; ארגון מיח"א – מחנכי ילדים חרשים; והמכון לנפרולוגיה וליתר לחץ דם בבית החולים שיבא, תל השומר; העוסקים במתן שירותים חיוניים לנכים ובקידום זכויות הנכים בישראל ושילובם בחברה. בהתחשב בסיכוי הקיים לדחיית בקשת האישור או לדחיית התובענה לאחר אישור הבקשה, ובהתחשב בהיקף הנזק שנגרם בפועל לחברי הקבוצה הנדונה, נקבע היקף התרומה על ידי הצדדים לשיעור מסוים – המשקף פשרה – מסך מכפלת הכנסותיהן מלקוחות מזדמנים בתקופה הרלוונטית בשיעור בעלי המוגבלויות באוכלוסייה. בהקשר זה יצוין, כי הנתון בדבר הכנסות המשיבות מלקוחות מזדמנים בתקופה הרלוונטית (וכל נתון אחר העשוי לחשוף נתון זה), הינו חסוי בהתאם להחלטתי מיום 20.12.2012. עם זאת, ליועץ המשפטי לממשלה, באמצעות באת כוחו, ניתנה הזדמנות לעיין בנתון זה, וזאת בטרם נמסרה עמדתו בעניין ההסדר המוצע.

11.בהתאם להסדר הפשרה הוא מהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה.

12.תכלית הוראת סעיף 4ב לחוק החניה לנכים, העומדת בבסיס בקשת האישור, היא להגן על אנשים בעלי מוגבלות ולהגביר את נגישותם של מקומות ציבוריים, המהווה בין היתר מפתח לשוויון הזדמנויות, לשילוב אמיתי בחברה, ולהגשמת ערכי השוויון (במובנו הרחב) וכבוד האדם – שהם ערכי יסוד של החברה הישראלית. במסגרת הסדר הפשרה מתחייבות המשיבות לקיים את הוראת סעיף 4ב הנ"ל. ההסדר המוצע מגשים, אפוא, את תכליתו של חוק החניה לנכים, וכך גם מוגשמת אחת מתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות שעניינה בקידום "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (ר' סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות).

13.בהינתן שבתביעות מסוג זה קיים קושי מובנה לאתר את חברי הקבוצה ראוי לנתב את ההטבה הכספית שבהסדר הפשרה לטובת כלל הציבור, ולטובת ציבור הנמנה על חברי הקבוצה המיוצגת בפרט, כפי שאכן נעשה במקרה זה על ידי הצדדים. היקפה של התרומה שתועלה על ידי המשיבות, הנגזר כאמור מהערכת הצדדים את סיכויי התובענה בשילוב הנזק האקטואלי שנגרם לחברי הקבוצה – נראה סביר. מאחר שתכליתו העיקרית של הסדר הפשרה הנה תיקון ההפרה הנטענת, איני רואה צורך למנות במקרה דנן "בודק".

14.נוכח מכלול הנתונים, מחד גיסא, והיעדר התנגדויות כלשהן להסדר המוצע, לרבות מצדו של היועץ המשפטי לממשלה, מאידך גיסא - אני סבור כי ההסדר הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. נוכח כל האמור לעיל, אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.