פסק דין
לפניי הודעה על חדילה מגבייה שהגישה המשיבה על פי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").
ביום 24.1.12 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור") להשבת כספים ששולמו, בשל חיוב ביתר בארנונה כללית בגין אדמה חקלאית, עקב חיוב לפי יחידות של דונם ולא לפי יחידות של מטר מרובע (להלן: "מ"ר") כמתחייב על פי הדינים הרלבנטיים.
תמצית בקשת האישור - המבקש מחזיק בשטח קרקע בגודל של כ- 140 מ"ר, המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן: "הקרקע"). החל משנת 2000 (מכוח סעיף 2 בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשנ"ט-1999 וסעיף 3 בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007) רשויות מקומיות מוסמכות לחייב בארנונה את כלל הנכסים שבתחומן לפי יחידות של מטר רבוע בלבד. בחודשים נובמבר ודצמבר בשנת 2011 ובשנת 2012 חייבה המשיבה את המבקש בארנונה בגין הקרקע לפי שטח של דונם אחד. המשיבה מחייבת בעלי קרקע חקלאית בשטח הקטן מדונם לפי שטח של דונם שלם. בנוסף מבצעת למעשה המשיבה חיוב כפול בכך שאם מספר אנשים מחזיקים בחלקים שונים של אותו דונם היא גובה מכל אחד מהם ארנונה לפי דונם. על כן על המשיבה להשיב את שגבתה ביתר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הקבוצה המיוצגת היא "כל ציבור מחזיקי הקרקעות החקלאיות בתחום שיפוטה המוניציפאלי של העירייה [המשיבה], אשר החזיקו קרקעות חקלאיות בנות חיוב בארנונה; ואשר שילמו ארנונה לעירייה [המשיבה] במהלך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה" (סעיף 12.1 בבקשת האישור). על פי חוות דעת מומחה, שטחן של הקרקעות החקלאיות בתחום שיפוטה של המשיבה מוערך בכ-5,100,000 מ"ר.
ביום 10.5.12 הגישה המשיבה, לאחר הארכת מועד קצרה שניתנה לה, הודעה על חדילה מגביה לפי סעיף 9(ב) בחוק (להלן: "הודעת החדילה"). להודעת החדילה צורף תצהיר מטעם מנהל אגף ההכנסות במשיבה, מר רזיאל אלישיב.
על פי האמור בתצהיר התומך בהודעת החדילה, צווי הארנונה לשנים 2011 ו-2012 קובעים כי קרקע חקלאית תחויב בארנונה לפי יחידות של מטרים רבועים ולא לפי יחידות של דונם. עם זאת, מסיבות שעדיין נבדקות, לא הוטמע השינוי הנדרש במערכת הגבייה והמשיבה המשיכה בטעות לחייב את השטחים החקלאיים לפי השיטה הישנה, היינו לפי יחידות של דונם.
בתצהיר התומך בהודעת החדילה צויין עוד כדלקמן:
"נכון למועד מתן הודעה זו [10.5.12 – מ' נ'] חדלה העירייה, באופן מלא, מחיוב קרקע חקלאית על פי יחידות מדידה של דונם והיא מחייבת החל מיום 1.5.2012 את כלל הקרקעות החקלאיות, בהתאם לצו הארנונה שלה, קרי לפי יחידות של מטר רבוע בלבד. בהתאם להודעה זו מתחייבת העירייה שלא לגבות גם את החיובים שהושתו לפי יחידות מידה של דונם ואשר לא שולמו עובר להגשת הבקשה בתביעה שבכותרת" (ההדגשות במקור).
עוד נכתב בתצהיר, כי עם היוודע דבר הטעות נעשו פעולות לתיקון נתוני המשיבה כמפורט להלן: מתוך 1,785 הנישומים המחוייבים בארנונה בגין קרקע חקלאית – עידכנה המשיבה את הנתונים לפי מ"ר לנכסים שהיו בידיה הנתונים לפי מ"ר, סך הכל 1,680 נכסים. ביחס ליתרת 105 הנכסים שלא היו מעודכנים במערכת, פועלת המשיבה לעדכונם ומתעתדת לסיים את העדכון בתקופה הקרובה. כמו כן, הפער בין חיוב בארנונה לפי דונם לבין חיוב לפי מ"ר מסתכם בכ-78,369 ₪ בשנה.
המשיבה טענה כי המבקש לא הקדים פנייה למשיבה עובר להגשת בקשת האישור וכי אין לפסוק בנסיבות העניין גמול ושכר טרחה.
המבקש, בתגובתו להודעת החדילה, טען כי המשיבה אינה עומדת בתנאי סעיף 9 בחוק הואיל ובמועד מתן הודעת החדילה, לא נעשה עידכון במערכת הממוחשבת ביחס לחלק מהנכסים כך שלא הוכח לבית המשפט שהמשיבה חדלה בפועל מגבייה לכל המאוחר במועד הקובע. המשיבה גם לא ביקשה הארכת המועד הקובע ביחס לנכסים אלו ואף לא ציינה שבכוונתה להשיב לאותם בעלי נכסים את הארנונה שנגבתה ביתר באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.5.12. טענה נוספת בפי המבקש היא שהמשיבה התייחסה בהודעת החדילה ל"אדמות חקלאיות", אלא ש"חממות חקלאיות" הממוקמות על האדמות החקלאיות ימשיכו ככל הנראה להיות מחויבות לפי יחידות של דונם וזאת בניגוד לדין.
על מנת למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר, משאיר המבקש לשיקול דעת בית בית המשפט אם לאשר את החדילה ומבקש כי ככל שזו תאושר, יורשה לטעון לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.
המשיבה בתגובתה לתגובת המבקש טענה, כי כפי שהצהיר מנהל אגף הכספים במשיבה, החל מיום 1.5.12 חדלה המשיבה באופן מלא מחיוב קרקע חקלאית לפי יחידות מידה של דונם. אדמות חקלאיות שלמשיבה לא היו נתונים במ"ר ביחס אליהן, אינן מחויבות בארנונה החל מיום 1.5.12 והחיוב יעשה רק לאחר שהמשיבה תערוך מדידות ותעדכן את גודל הנכס ביחידות של מ"ר. עוד טענה כי טענת המבקש ביחס ל"חממות חקלאיות" היא הרחבת חזית אסורה, שכן מדובר בסיווג שונה של נכס, מדובר בתקיפת חוקיות צו הארנונה המאפשר חיוב חממות חקלאיות לפי יחידות של דונם ובכל מקרה מדובר בקבוצה מוגדרת של שישה נישומים בלבד שהחיוב השנתי של כולם הוא בסכום של 3,500 ₪. המשיבה מבקשת לטעון בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.
דיון
עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה כנגד רשות. על מקרה מעין זה חלות ההוראות המיוחדות שנקבעו בסעיף 9 בחוק, שזו לשונו:
"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".