1. לפנינו תביעה בה עותרות התובעות לחייב את הנתבע, עובדן לשעבר, לשלם להן פיצויים בגין הפרת חובות אמון וסודיות בקשר לשימוש בסודותיהן המסחריים. התובעות העמידו את תביעתן, לצרכי אגרה, על סך של 1 מליון ש"ח.
2. מדובר בתובענה שהיא חלק ממערכת התדיינות שבין הצדדים ועליה נעמוד בהמשך. התובענה שלפנינו הוגשה לראשונה בשנת 1998 ובמסגרתה מונה מר משה שוורדרון כמומחה מטעם בית הדין. חוות הדעת לא ניתנה במשך תקופה ארוכה. לבסוף הורה בית הדין (כב' השופטת לקסר, כתוארה אז) ביום 26.9.04 על מחיקת התובענה מחוסר מעש. בקשה לביטול המחיקה כמו גם בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור לא נענו ומכאן התביעה שלפנינו אשר הוגשה מחדש ביום 19.5.05.
המסגרת העובדתית
3. ואלה עובדות הרקע שדומה ואין חולק עליהן, כפי שהן עולות מהעדויות שבפנינו ומפסק דין שניתן ע"י בית דין זה בתובענה של הנתבע כנגד התובעת :
א. התובעות עסקו, בין השאר, בפיתוח, ייצור ושווק של מכשירי מצוקה בדיבור ישיר - שהיו ידועים בתקופה הרלוונטית לתביעה בשם "CARE PHONE" (להלן - יחידת הקצה), שהיו מחוברים למוקד מצוקה (להלן - המוקד) אליו ניתן היה לחבר אלפני יחידות קצה (יחידת הקצה והמוקד יכונו להלן - המערכת). התובעת 1 עסקה בפיתוח, הרכבה ושווק בחו"ל ואילו התובעת 2 הפעילה את שירותי המוקד בישראל. הבעלים והמנהל של שתי התובעות היה מר צבי אופיר. מר אופיר פעל קודם לכן בתחום של מערכות גילוי עשן ומכשירי מצוקה פשוטים באמצעות חברת אופיר שפיר (אלקטרוניקה) בע"מ (להלן - אופיר-שפיר).
המערכת פועלת באופן הבא: יחידת הקצה מאפשרת למנוי בביתו היא מותקנת להפעיל, בלחיצת כפתור פשוטה, מערכת כריזה שבאמצעותה הוא יכול לשוחח באופן חופשי עם המוקדן שמפעיל את המוקד ויכול לסייע למנוי לפי הצורך. התקשורת בין יחידת הקצה למוקד נעשית, מן הבחינה הטכנית, באמצעות גלי רדיו וקווי טלפון, המעבירים ביניהם את המידע באמצעות פרוטוקול תקשורת פרי פיתוח של התובעות (להלן - פרוטוקול התקשורת).
התובעות מכרו מערכות שלמות (מוקד ויחידות קצה) ללקוחות שבחרו להפעיל בעצמן את המערכת בכללותה, לרבות חיבור מנויים למוקד שהפעילו בעצמם, ולחלופין יחידות קצה שאפשרו למנויים להתחבר למוקד שהפעילו התובעות.
ב. הנתבע, מתכנת מחשבים בהכשרתו הפורמלית, החל לעבוד באופיר-שפיר, ובהמשך בתובעות, ביום 1.1.87. תחילה כסוכן מכירות ובהמשך (במהלך שנת 1992) כעובד בכיר בתובעות - מנהל מחלקת הפיתוח. כפי שנפסק בפסק הדין הקודם - "תפקידו נשא אופי אדמיניסטרטיבי בעיקרו של דבר ולא מקצועי טכני, שכן התובע [הנתבע כאן - א.א.] לא היה מהנדס על פי השכלתו והכשרתו".
ג. בחודש יולי 1994 יצא התובע לחופשה שנתית, ומיד לאחר מכן יצא למילואים. במהלך המילואים, ארע ארוע שממנו עלה כי הנתבע פעל לחבור לחברת השמירה - שהיתה באותה תקופה לקוחה של התובעות וקנתה מהן יחידות קצה, לשם הקמת מערכת מתחרה. וכך נקבע בפסק הדין הקודם לענין נסיבות סיום עבודתו של הנתבע:
"א. ביום 14/8/94 שלחה אינטרנשיונל לתובע מכתב פיטורים בזו הלשון:
"הננו מתכבד להודיעך כי לאור חשדות למעשים פליליים שנעשו על ידך בעבודתך בחברתינו, עובדתך מופסקת לאלתר וללא כל זכויות".
ב. לגירסת התובע הנסיבות בהן פוטר ושבעטיין טוענת הנתבעת לפטור מתשלום פיצוי פיטורים הן "עורבא פרח" וה"רקע לפיטוריו היה שגעון רגעי של הנתבע 3" (סעיף 10(ב) לתצהירו) ולפיכך קמה לו זכאות לפיצויי פטורים מלאים ותשלום תמורת הודעה מוקדמת.
ג. לגירסת הנתבעות מאידך, התובע פוטר, לאחר שבחודש יולי 1997 (צ"ל: 1994 - א.א.) הוא יצא לחופשה שנתית עם תיק גדול של הנתבעות שמילא בציוד ובמסמכים שונים. בסיום החופשה הוא יצא לשירות מילואים. במהלך אותה תקופה התברר, כי הוא פנה לחברת השמירה, שנמנתה על לקוחות הנתבעת ונהגה לרכוש מאיתה באופן קבוע ושוטף מכשירי מצוקה, חשף בפניה סודותיה המסחריים והמקצועיים חרף התחייבותו לשמור על סודיות וניהל עימה מו"מ, שהסתיים בסיכום להקמת פרויקט משותף ליצור מכשירי המוקד במחצית מחיר המכירה לחברה השמירה על ידי הנתבעים. (סעיף 11 לתצהיר צבי שפיר).
לאור האמור נטען, שיש לשלול מהתובע שפוטר את פיצויי הפיטורים.
ד. לדעתנו יש להעדיף את גירסת הנתבעות המגובה במסמכים, לגבי נסיבות פיטורי התובע מעבודתו על רקע קשריו עם חברת השמירה, על פני גירסתו הסתמית של התובע. גירסת הנתבעות לגבי הנסיבות האמורות לפיטורי התובע נתמכת גם בדבריו שלו עצמו בהודעתו למשטרה (ת/58), בה הוא אמר כזאת:
'בתאריך 16.8.98 פוטרתי מהעבודה. ביןהסיבות לפיטורי היה, שהמעביד שלי מצא מכתב שהגיע למשרדו תרשמות בין שני מנהלים של חברת השמירה, חברה מתחרה, עם הצעה שלי להקמת מעבדה לפיתוח מכשיר דומה". (עמ' 1 ש' 21-25 להודעה במשטרה). בשל הקשר שיצר התובע עם חברת השמירה הגישה נגדו אינטרנשיונל בקשה לצו מניעה ותביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בכתב ההגנה כנגד אותה תביעה, הכחיש התובע, כי לקח 'שרטורטים, דיסקטים, מכשירים ותוכנות' מהטעם 'שאינו זקוק לשום מסמכים או מכשירים כדי להכיר על בוריים מוצרים שהוא הגה ופיתח במשך 8 שנים' והוא בא במגע עם צביקה שוורץ מחברת השמירה כיוון שחיפש מקום עבודה חדש, (סעיפים 4(6), ו-6 לכתב ההגנה, מסמך כ(1) בקלסר)...
על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, רשאי בית הדין לקבוע, שפטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים. בענין זה מונחה בית הדין על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.
תקנון העבודה, הינו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים, ולפיו - הפרת משמעת חמורה או מסירת סודות המעפל, אפשר שיצדיקו שלילת הזכאות לפיצוי פיטורים.
בנסיבות המקרה שלפנינו, בו פנה התובע בתקופת עבודתו לאחת מלקוחותיה העיקריות של אינטרנשיונל וסיכם עימה על יצור אותו המוצר שהוא אמור ליצור ולשווק בשמה, ועליו למעשה מתבסס קיומה, לרבות מכירתו במחצית המחיר - יש לראותו, גם כמפר משמעת באופן חמור וגם כמי שמסר סודות המפעל אם לא מעבר לכך כלומר, מעילה באמון של עובד בכיר - מנהל מחלקת פיתוח, וחבלה במהלך התקין של העבודה.