עו"ד ליוס נ' מתכות הקריה א.ב. בע"מ

פסק דין

כב' השופט זרנקין:

1.בבית המשפט קמא נתבררה תביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער, שהיה עורך דינה וייצג אותה בעניינים משפטיים שונים, ובכללם בהגשת תביעות, ופתיחת תיקים רבים בהוצל"פ, לשם גבייה מלקוחותיה–חייביה של המשיבה.

בתביעתה, טענה המשיבה, כי המערער מעל באמונה, גבה כספים מחייבים שונים אך לא העביר אליה את הכספים שגבה, כאמור, ועל פי טענותיה של המשיבה, סך הכספים שהותיר בידיו שלא כדין הגיע לכדי 272,831 ₪.

2.המערער, מצדו, הגיש תביעה שכנגד כנגד המשיבה, בה טען כי המשיבה היא זו שחייבת לו כספים, בגין שכר טרחתו שלא שולם לו. טענתו הייתה, כי בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, דחתה היא את מועד תשלום שכר הטרחה שהגיע למערער, תוך שהיא מתחייבת להעביר לו לטיפול את כל תביעותיה הכספיות, לרבות מסירת שיקים לגבייה והבטחה כי שכר הטרחה המגיע לו, ישולם מתוך כספי הגבייה.

טענתו של המערער הייתה, כי הסכים לבקשתה זו של המשיבה, אולם משכמות התיקים שהועברה לטיפולו פחתה, ביקש לערוך חשבון עם המשיבה בקשר לכספים שחייבים לו, אולם נתקל בסירוב.

המערער העמיד את תביעתו הנגדית כנגד המשיבה, על סך של 200,000 ₪.

3.בבית המשפט קמא הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל המשיבה ושל המערער, ובמועד שנקבע לשמיעת הראיות, החלה חקירתו הנגדית של מנהל המשיבה, אולם מיד לאחר מכן קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, שימונה מומחה על מנת שיבדוק את ההתחשבנות שבין הצדדים וייתן חוות דעתו. וכך נאמר, בעניין זה, בישיבת בית המשפט מיום 3/1/11:

"הייתי מציע לצדדים כדלקמן:

למעשה מדובר בפסיפס של תיקים רבים שכל אחד מהם מכיל למעשה טענות שונות של הצדדים ומסמכים נפרדים אשר טעונים בדיקה לעניין התקבולים שהתקבלו, הסכומים שהועברו לתובעת וההפרשות שנעשו לעו"ד ליוס כעו"ד של התובעת וכמי שזכאי לשכ"ט בנסיבות העניין. אינני סבור שבדרך בה מתנהל התיק, ניתן יהיה לקדמו ואני מציע לצדדים לראות בישיבה זו ישיבת קדם משפט מורחב בלבד, תוך החזרת מחצית אגרה שנייה של בית המשפט לתובעת, ומתן פטור ממחצית שנייה של אגרת משפט לנתבע, מינוי רו"ח שבית המשפט יוציא מתחת ידו החלטה המתייחסת למינויו. רו"ח זה יידרש לתת חוו"ד על פי פרמטרים שיורה עליהם בית המשפט, בשכרו יישאו הצדדים בחלקים שווים וחוו"ד היא שתהווה את הבסיס למתן פסק דין בתיק זה, תוך שמירה על זכותם של הצדדים, אם ימצאו לנכון, לחזור ולבקש את קביעת התיק להוכחות.

הצדדים: אנו מסכימים".

מכח הסכמת בעלי הדין, מינה בית המשפט, ביום 24/1/11 את רואה החשבון אלעד רוזנטל, שהוא אף עורך דין, כמומחה מטעם בית המשפט. הצדדים הגישו למומחה את כתבי טענותיהם ואת כל המסמכים הרבים עליהם מבוססות טענותיהם, הם אף נפגשו עם המומחה וענו על שאלותיו.

4.המומחה נתן את חוות דעתו במסגרתה קבע, כי התנהלות העבודה של המערער, הייתה בלתי תקינה ובלתי מקובלת, וכי המערער קיזז מתוך כספים שגבה בתיקי הוצל"פ, סכומים בגין שכר טרחתו והוצאותיו, אך זאת עשה ללא שנתן למשיבה פירוט והודעה על כך, ואף ללא שהוציא חשבונית בגין הסכומים שגבה על דרך הקיזוז, כאמור.

המומחה הבהיר בחוות דעתו, כי אין הוא יכול לחשב את סכומי שכר הטרחה וההוצאות להם היה זכאי המערער, שכן אלו לא סוכמו בין הצדדים בכתב, אלא ככל הנראה, בעל פה ולפיכך, אין לו למומחה דרך לקבוע האם המערער גבה לעצמו סכומים מעבר למה שאפשר והיה מגיע לו כשכר טרחה מהמשיבה. משאלה פני הדברים, כלל המומחה בחוות דעתו אך את הסכומים בתיקי ההוצל"פ השונים שהמערער גבה ולא העביר למשיבה, כאשר הוא מותיר לבית המשפט לקבוע, מהוה שכר הראוי, שהמערער היה זכאי לו בגין השירותים המשפטיים שהעניק למשיבה.

5.לאחר מתן חוות דעת המומחה, הצדדים נמנעו מלשלוח למומחה שאלות הבהרה, אף שניתנה להם האפשרות לעשות כן, והם הגישו את סיכומיהם, אלא שאז התברר לבית המשפט כי אין בחוות הדעת של המומחה, כדי לסייע לו בגיבוש פסק דינו, ולפיכך החליט בית המשפט לזמן את הצדדים ואת המומחה, להיחקר על חוות דעתו, במסגרת קדם משפט מורחב, ובדיון שהתקיים ביום 11/6/13 נחקר המומחה ע"י הצדדים.

6.לאחר חקירת המומחה, נפנה בית המשפט קמא לכתוב את פסק דינו. בפסק הדין מתאר בית המשפט את התנהגותו הבלתי ראויה של המערער, בן היתר, בכך כי קיזז סכומים ניכרים, שלטענתו מגיעים לו, אך זאת ללא כל תיעוד ואף ללא הוצאת חשבוניות, ולמעשה, כך קבע בית המשפט, "נהג בכספי התובעת כבשלו". בית המשפט קובע, כי המערער לא הוכיח שהיה הוא זכאי להותיר בידיו כספים כלשהם מכספי הגבייה בתיקי ההוצל"פ השונים ואשר על כן, יש לחייבו להחזירם למשיבה.

בית המשפט חייב, אם כן, את המערער לשלם למשיבה את הסכומים אשר הותיר בידיו מתוך כספי הגבייה, וזאת על פי הרשימה המופיעה בחוות דעתו של המומחה, בסכום כולל של 202,214 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט דחה את התביעה הנגדית שהגיש המערער, בקובעו כי לא הוכחה כלל, וכי הוגשה, למעשה, אך ורק על מנת לשמש משקל נגד לתביעת המשיב.

7.בערעורו טען המערער, כי תוצאת פסק הדין הינה בלתי צודקת ומנוגדת לדין, ומשמעה הוא כי עורך דין אשר טיפל בעבור לקוח בתיקי הוצל"פ וזכה בעבורו בהליכים אלו, וגבה בעקבותיהם כספים, עליו להחזיר את כל סכומי הגבייה ללקוח, ללא שיזוכה בגין שכרו והוצאותיו.

המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא משעה שלא דן בתביעתו של המערער וטענותיו ואף לא נדרש לקביעתו של המומחה, על פיה על בית המשפט לקבוע מהו השכר והחזר ההוצאות שעל המשיבה לשלם למערער. המערער מדגיש כי על פי הנוהג בו נהגו הצדדים במשך 15 שנה, ואף לפי הוראות הדין, שכר טרחה שנזקף בתיקי ההוצל"פ, שייכים לעורך הדין ולא ללקוח, וחיובו של המערער להשיב את כל הכספים שגבה, ללא שיותר לו לנכות מהם את השכר המגיע לו, מהווה למעשה התעשרות שלא כדין של המשיבה על חשבונו של המערער.