לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור מר איסר בוימל וגב' הילנה ערד שטיינבך; ב"ל 30250-12-12) מיום 1.7.14, אשר קיבל את תביעת המשיב וקבע כי יש להכיר בתאונה מיום 5.5.08 כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. כפועל יוצא מפסק הדין, על המוסד לזמן את המשיב לוועדה רפואית, לקביעת דרגת נכותו.
הרקע לבקשה:
2.המשיב יליד שנת 1964, כיהן כמנהל וכבעל מניות בחברת אמיקופ בע"מ שעיסוקה בתחום התקנת מעליות (להלן - החברה), וזאת עד לסגירת הפעילות בחברה ביום 17.11.08.
3.ביום 5.5.08, בשעה 12:15, בעת שהמשיב רכב על אופנוע הוא נפגע בתאונת דרכים שבעקבותיה נזקק לטיפול רפואי (להלן - התאונה).
4.ביום 31.5.08 המשיב חתם על בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה – עצמאי ובהמשך הגיש את הבקשה למתן טיפול רפואי לשכיר.
5.בחלוף ארבע שנים לאחר התאונה, פנה המשיב לראשונה למוסד בבקשה להכרה בתאונה כתאונת עבודה. בטופס התביעה ציין המשיב ביחס לנסיבות התאונה כי התאונה אירעה במהלך יום עבודה, וכי מטרת יציאתו מחוץ למפעל היתה "סידורים". לאור טענת המשיב כי עובר לתאונה שהה בסידורים בבנק, ביקש המוסד להמציא מסמכים שונים ובכלל זה אסמכתאות ביחס לפעולות שביצע בבנק. המשיב לא המציא מסמכים כנדרש, וביום 4.12.12 קיבל הודעה כי תביעתו נדחתה מן הטעם שלא הוכח שנפגע תוך כדי ועקב העבודה.
6.כנגד החלטת המוסד הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי, במסגרתה טען כי התאונה אירעה לאחר שהשלים את סידוריו בבנק, בדרכו חזרה למשרדי החברה ובגלל זה לא הוצגו מסמכים בנקאיים.
7.במהלכה של ישיבת קדם משפט מיום 28.4.13, ולאחר ששוב עלתה הטענה לנסיעה לבנק, טען המשיב לראשונה כי התאונה אירעה לו לאחר שיצא מדיון משפטי בתיק מע"מ שנוהל כנגד החברה בבית משפט השלום בפתח תקווה (תיק פ (פ"ת) 3823/07).
8.לאור הטענה החדשה, הוגש כתב תביעה מתוקן וכן תצהיר של המשיב בו נטען כי בעת התאונה הוא היה בדרכו חזרה מדיון בבית משפט השלום. המשיב טען כי הוא נמנע במשך שנים ארוכות מלהגיש תביעה מחמת חוסר מודעות, ואולם הכאבים שהוא חש העלו מחדש את עניין התביעה בחודש יולי 2012, עת פנה למוסד.
9.בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב להכיר בתאונה מיום 5.5.08 כתאונת עבודה. תחילה דן בית הדין בנסיבות התרחשות תאונת הדרכים וקבע כי, למרות ריבוי הגרסאות של המשיב, אירעה למשיבה התאונה בצאתו מבית המשפט. לאחר מכן דן בית הדין במשמעות הדיון הפלילי ובתכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי, והגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, לא יהיה מוצדק לראות המעורבות של הנאשם בהליך הפלילי כאירוע המנותק מעבודתו. בקשר לכך נקבע, בהסתמך על המסמכים הנוגעים לתיק פלילי, כי המשיב והחברה הורשעו, על פי הודעתם, במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של אי הגשה במועד של 10 דוחות חודשיים למע"מ. עוד נקבע כי בגזר הדין ניתן משקל לכך שהמשיב נקט בפעילות להסרת חלק לא מבוטל מהמחדל, ובסופו של יום, ובשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה החברה, הושת על המשיב עונש מאסר לביצוע בעבודות שירות (ולא עונש של מאסר בפועל) וכן קנס כספי על סך 30,000 ₪.
לנכוח הפגמים הרבים שנפלו בהתנהלותו של המשיב, לא מצא בית הדין לפסוק לזכותו הוצאות משפט.
הבקשה וטענות הצדדים: