עע"ר
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
26820-02-15
26/05/2015
|
בפני השופטת:
תמר נאות פרי
|
- נגד - |
המערער:
מאיר ברוכי עו"ד אהוד כספי
|
המשיבים:
1. עו"ד אורן גוהר 2. עו"ד יגאל נויפלד
עו"ד יצחק שפרבר ואח' עו"ד יורן גיל ואח'
|
פסק דין |
ערר על החלטת כב' השופטת אטיאס במסגרת ע"א 38357-11-14 מיום 15.1.15, אשר במסגרתה נדחתה בקשתו של המערער להאריך את המועד להגיש ערעור על פסק דין של בית משפט השלום שניתן בעניינו.
המערער, מר מאיר ברוכי (להלן: "המערער") הגיש תביעה כנגד שני המשיבים, עו"ד גוהר ועו"ד נויפלד (להלן ביחד: "המשיבים"), אשר התבררה בת"א 16888-11-09 בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופטת עדוי. עניינה של התובענה בבית משפט השלום היה טענותיו של המערער בדבר רשלנות מקצועית מטעם שני המשיבים, עורכי דין אשר טיפלו בענייניו בשלבים מסוימים, בכל הנוגע לתאונות עבודה שאירעו לו בשנים עברו. אין טעם לפרט כעת את מכלול טענותיו בכל הנוגע לתאונות העבודה ואף לא את מכלול טענותיו באשר לרשלנות המקצועית הנטענת כלפי המשיבים.
את המשיב בבית משפט השלום ייצגה עו"ד בית הלחמי מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
בפסק הדין של בית משפט השלום אשר ניתן ביום 24.6.14 מצאה לנכון כב' השופטת עדוי לדחות את התביעה ולפנים משורת הדין ללא צו להוצאות. המערער חפץ להגיש ערעור לגבי פסק הדין של בית משפט השלום ופנה בהקשר זה ללשכה לסיוע משפטי, וזאת במכתב מיום 16.7.14. לא הובהר די הצורך מה ארע במסגרת הפגישה שנתקיימה בין המערער לבין עורכי הדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אך מוסכם כי ביום 18.11.14 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לגבי פסק הדין של בית משפט השלום. כמה ימים לאחר מכן, ביום 23.11.14, החליט האגף לסיוע משפטי שלא להעניק למערער ייצוג משפטי בהליכי הערעור, בשל הערכתו לגבי סיכוייו הנמוכים של הערעור.
מכאן שעל הפרק עמדה בקשה שהגיש המערער בעצמו, ביום 18.11.14, למתן ארכה להגשת ערעור לגבי פסק הדין של בית משפט השלום מיום 24.6.14. הואיל ובפרק הזמן הרלבנטי חלו גם פגרות של בתי המשפט, מוסכם על כל הצדדים כי למעשה הבקשה למתן ארכה להגשת הערעור הוגשה 23 ימים לאחר שחלפו 45 הימים שקבועים בתקנות לצורך הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי לגבי פסק דין של בית משפט השלום.
כב' השופטת אטיאס טיפלה בבקשה למתן ארכה להגשת הערעור, ובהחלטתה מיום 15.1.15 – היא ההחלטה נשוא הערר הנוכחי – מצאה לדחות את הבקשה למתן ארכה.
על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בעל פה ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו על שולחני, עמדתי כי יש לקבל את הערר ולאפשר למערער להגיש את ערעורו, וזאת בתוך 21 יום מהיום.
אין ספק כי הבקשה למתן ארכה הוגשה לאחר שפסק הדין למעשה הפך חלוט, ויש לזכור כי לא הוגש ערעור ביחד עם הבקשה למתן ארכה להגשתו, אלא שהוגשה רק הבקשה למתן ארכה. אין אף ספק כי המדובר באיחור של 23 ימים.
בדומה, אין אף ספק בדבר חשיבות עיקרון סופיות הדיון, וניתן להבין את עמדת המשיבים לפיה יש להם אינטרס משמעותי לשים קץ לפרשה, אשר למעשה מתנהלת בערכאות כמה שנים, מסבה להם הוצאות רבות, גוזלת מזמנם ונוגעת לשמם הטוב ולמוניטין שלהם כעורכי דין.