ע"פ 5995-10 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. המערער הורשע בבעילה אסורה בהסכמה, באינוס (ריבוי מקרים), במעשה סדום (ריבוי מקרים) בכליאת שווא, בתקיפה בנסיבות מחמירות, באיומים (ריבוי מקרים) ובניסיון לרצח; נדון ל-25 שנות מאסר, וחוייב בתשלום פיצויים בסך של 200,000 ₪ לפלונית, קרבן העבירות. מכאן ערעורו על הרשעתו בניסיון לרצח ועל גזר דינו.

עיקרי כתב האישום

2. על-פי האישום הראשון, הכירה פלונית את המערער בשנת 2001, בהיותה בת 15, בזמן ששהתה בפנימיה, כשניהל מערכת יחסים זוגית עם אחותה. לאחר שנפרד מאחותה, החל להתרועע עם פלונית, ביקר אותה בפנימיה, בא לביתה, ולקחהּ לטיולים במכוניתו. במהלך אותה שנה, במועדים שונים, במכוניתו, נישק המערער וליטף את גופה של פלונית, הכניס את ידו מתחת לחולצתה, נגע לה בחזה, בהמשך הסיר את תתתוניה והחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה, הכל ללא הסכמתה. באותה תקופה לקח המערער את פלונית במכוניתו לפארק, שם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ללא הסכמתה, והמשיך לעשות כן מספר רב של פעמים. בשנת 2002, כשמלאו למתלוננת 16 שנים, אסף אותה המערער מביתה והובילהּ לפארק, נגע בה, למרות שהביעה מורת רוח וחרף סלידתה ממנו. בתגובה להתנהגותה, תקף אותה המערער במכת אגרוף בפניה, והיא נפלה לאחור על גבי מושב המכונית. המערער הכניס בכוח חולצה מבד אל פיה של המתלוננת, באופן שהיקשה עליה לנשום, גרם לה לחנק, והודיעהּ שיפסיק את מעשיו רק בתנאי שלא תצעק ולא תזעיק את המשטרה. המתלוננת חששה לחייה, סימנה בידה שלא תעשה דבר, והמערער הוציא את החולצה מפיה, ואיים עליה שאם תספר על אשר ארע ירצח אותה. מפאת חששה מפניו, לא סיפרה לאיש. במהלך אותה שנה, לקח המערער את פלונית במכוניתו למקום מבודד, שם סובב את גופה והחדיר את איבר מינו אל תוך פי הטבעת שלה, בניגוד לרצונה, וחרף בכייה ותחינותיה לבל יעשה זאת. במהלך תקופה זו, בשנת 2002, במספר רב של הזדמנויות, במכוניתו ובדירתו, החדיר המערער את איבר מינו אל תוך איבר מינה של פלונית, שלא בהסכמתה. בשנת 2004, כשמלאו לה 18, הוציא המערער את פלונית מדירת הוריה והעבירהּ לדירה ששכר. במהלך אותה תקופה, נהג לצאת לעבודתו בשעות הבוקר ולנעול את פלונית בדירה, מבלי לאפשר לה לצאת מפתח הבית, עד שובו. כשהביעה את מורת רוחה מכליאתה, אמר לה המערער "תצעקי עד מחר, אין מי שישמע אותך". במהלך אותה תקופה, דרש המערער מפלונית לקיים עמו יחסי מין, דבר יום ביומו. בפעמים שסֵרבה, תקף אותה במכות בכל חלקי גופה, איים עליה ברצח, עד אשר הביעה את הסכמתה לקיים עמו יחסי מין. בשלוש הזדמנויות, בשעה שקיימו יחסי מין, סובב המערער את גופה של פלונית והחדיר את איבר מינו אל תוך פי הטבעת שלה, בניגוד לרצונה, וחרף בכייה ותחנוניה שיחדל. בשנת 2005 החליט המערער לרשום את פלונית ללימודים במדרשה על מנת לחזק את אמונתה הדתית ולשכנעהּ להתחתן עמו. במועד כלשהו, במהלך שהִייתה במדרשה, אסף המערער את פלונית במכוניתו, עצר במקום מבודד, הרים בכוח את חצאיתה, הסיר את תחתוניה, והחדיר את איבר מינו אל תוך איבר מינה, שלא בהסכמתה. לאחר מכן החזיר אותה אל המדרשה. במועד מאוחר יותר, חיכה המערער לפלונית בפתח המדרשה, והציע להסיעהּ למקום עבודתה. פלונית נענתה ונכנסה למכונית. כשהבחינה בכך שהמערער יוצא מתחומי העיר, ניסתה לשחרר את חגורת הבטיחות ולצאת מהמכונית. או אז, החזירהּ המערער בכוח אל תוך המכונית וחגר אותה, והגביר את מהירות נסיעתו. במהלך הנסיעה, עצר המערער את המכונית ונגע בגופה של פלונית. זו הביעה מורת רוח, ובתגובה תקף אותה המערער, הכניס את אצבעותיו בחוזקה אל תוך פיה, באופן שגרם לה לקשיי נשימה ולחנק. בשל פחדהּ מפניו, סימנה לו בידה כי יחדל, והסכימה לקיים עמו יחסי מין. המערער החדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה של פלונית. בהמשך, הוביל אותה לדירה, שם תקף אותה בכך שהטילהּ על המיטה, פסק את רגליה בחוזקה, הוריד את בגדיה, החדיר את איבר מינו אל תוך איבר מינה ואמר לה שבכוונתו להכניס אותה להריון.

3. על-פי האישום השני, ביום 4.11.2007 לפנות ערב, פסעה פלונית ברחוב, בלווית חברים, בדרכה אל תחנת אוטובוס, כדי לנסוע למקום עבודתה. לפתע התקרב המערער לעברם, ביקש לשוחח עם פלונית, היא הסכימה, והשניים התרחקו קמעא ושוחחו מספר דקות. בהמשך נכנסו אל תוך מבואת בניין, שם תקף המערער את פלונית בכל חלקי גופה, אחז בצווארה, חנק אותה, נטל לבנה והטיחהּ בחוזקה בקדמת ראשה בכוונה להמיתה. פלונית התמוטטה, שתתה דם, והובלה לבית החולים מחוסרת הכרה ומונשמת, כשידיה ורגליה חבולות, חבלות קשות גם בגולגולתה, שברים בשיניה, שבר בארובת עין שמאל, והמטומות בפניה ובצווארה. המערער נמלט מהמקום במכוניתו.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

4. הכרעת הדין מפרטת את דבריה של פלונית בעדותה, וכן גם עדויות נוספות של אביה, אחותה, חברותיה, מורתה, מעסיקו של המערער; עדותו של המערער, גיסו ושתיים ממכרותיו; ראיות נסיבתיות, מסמכים, ועוד. לא אדרש לכל אלה, גם לא לטיעוני ב"כ הצדדים בבית המשפט המחוזי, ולא לניתוח המשפטי, אלא רק כפי הנחוץ לערעור על העבירה של ניסיון לרצח – שרק לגביה מערער המערער לפנינו, בהשלימוֹ עם הרשעתו בשאר העבירות – וכפי הנדרש לערעור על גזר הדין.

5. נסיונו של המערער לקטול את חייה של פלונית נעשה למעלה משנתיים וחצי לאחר פרידתם. המערער פגש אותה ברחוב שבו הוא מתגורר וביקש לשוחח עמה ביחידות, מאחורי אחד הבניינים ברחוב. לדברי פלונית בעדותה, סיפר לה המערער כיצד גרם אביה לפרידתם, וביקש ממנה להתלוות אליו לסיבוב במכוניתו, אך היא סרבה בתואנת שוא לפיה יש לה חבר. בשומעו זאת נדרך המערער, הפך "לחוץ ועצבני",כלשון פלונית, וביקש ממנה להתלוות אליו אל מאחורי בנין סמוך. היא הלכה, הוא מאחוריה, ומאז אינה זוכרת מה התרחש. גרסתו של המערער עברה מספר שינויים, בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט: החל בדברים שאמר לה על סבל שגרמה לו, יריקה שירקה בפניו; המשך בדבריו שקודם לכן נעצה בו מבט, והוא הבהיר לה שהקשר ביניהם תם ולא יחזרו להיות ביחד; וכלה בעדותו בבית המשפט, כי ביקש ממנה להסיר כישוף שאביה הטיל עליו, וכי הם ירקו זה על זו (תוך שהוא סותר את דבריו לגבי מי שירק ראשון), ובהמשך עדותו כשאישר שאולי דחף את פלונית והיא נפלה על מרצפת האבן שהיתה במקום, אך הכחיש שניסה לחנוק אותה ושהשליך עליה את מרצפת האבן. לדבריו, בעקבות דחיפתה, דיממה "מהראש לא יודע מהפה, לא זוכר",   ולאחר שעומת עם חוות דעת פתולוגית הודה שאולי גם היכה את פלונית באגרוף. על שטיח למרגלות מושב הנהג במכוניתו של המערער נמצאו קצוות שער מוכתמות בדמה של פלונית, כשלפי דברי המערער מעולם לא נכנסה למכוניתו זו. חברתה של פלונית ובעלה העידו על תחילת המפגש, על כעסו של המערער, ועל טענתו כי היא כפויית טובה כלפיו. כעבור דקות אחדות ראוהו בורח מהבניין. חברתה של פלונית ניגשה למקום וראתה את פלונית שׂרועה על הארץ, מחוסרת הכרה, כתמי דם ליד ראשה ולמרגלותיה. בעלה העיד גם הוא על כתמי הדם ועל אבן גדולה מוכתמת בדם ליד פלונית. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדויות השניים, לא היה להם אינטרס לשקר, מה גם שדבריהם תאמו את הממצאים בזירה שתועדו בצילומים בחוות דעת פתולוגיות ובמסמכים רפואיים. סמוך למתלוננת, מחוסרת הכרה ומדממת, נמצאה מרצפת אבן שבורה לשניים. חלק אחד עם הפנים מעלה, מוכתם בדמה של פלונית, והשני, עם הפנים מטה, וגם עליו כתמי דם של פלונית: "לו רק נדחפה המתלוננת ונפלה על המרצפת, ונפילה זו שברה אותה, סביר להניח כי שני חלקי המרצפת היו מונחים בזירה עם הפנים מעלה, ודם המתלוננת היה מכתים את שני החלקים הגלויים. לא כך היה, והמסקנה היא כי מרצפת האבן הושלכה על המתלוננת, וכנראה שהמרצפת התהפכה כשפגשה את הקרקע... לו המתלוננת היתה רק נופלת על המרצפת, סביר להניח כי דמה היה ניגר גם על פאותיה, ואין הדבר עולה מהראיות בזירה" (עמוד 45 להכרעת הדין). עוד כמה וכמה הסברים משכנעים נתן בית המשפט המחוזי, לביסוס מסקנתו "כי המרצפת הוטחה או הושלכה על ראשה של המתלוננת" (שם).

6. הטחת המרצפת בראשה של פלונית, או השלכתה, שאליה הצטרפה מכת אגרוף בעין (כעולה מהמסמכים הרפואיים, ובהתאם להודאתו של המערער) וכן גם חניקה בצוואר, מקיימים את היסוד העובדתי של עבירת הניסיון לרצח. מידותיה של מרצפת האבן, משקלה, אופן הטחתה בראשה של פלונית, שבירתה לשניים, מעשי התקיפה הנוספים, הפציעה הקשה, הימלטות המערער מן הזירה לאחר שלדבריו צפה בפלונית שׂרועה על הקרקע ומדממת מראשה, העלמת בגדיו; כל אלה, בהצטברם לרקע הקודם,מבססים גם את הלך הנפש הדרוש להרשעה בעבירת הניסיון לרצח. המערער "היה מודע לכך שהוא מנסה לרצוח את המתלוננת ושאף לעשות כן" (עמוד 46 להכרעת הדין). בקשר עם פלונית הפגין המערער כלפיה "קנאות, אובססיביות ורכושנות. יחסו אליה התאפיין באלימות מינית, פיזית ומילולית. לא פעם איים הנאשם על חיי המתלוננת, ולדבריה, אף אמר לה כי אם לא תהיה שלו, לא תהיה של אף אחד אחר. החלטת המתלוננת לעזוב את הנאשם הותירה אותו שבור ומדוכא" (שם). סמוך לפני תקיפתה, סיפרה פלונית למערער "כי היא יוצאת עם מאן דהוא אחר, ובשורה זו עוררה אצלו, קרוב לוודאי חימה וזעם, וגיבשה אצלו את ההחלטה להמיתה" (שם). בית המשפט המחוזי ציין עוד, "למעלה מן הדרוש" (שם), כי מכוח חזקת הכוונה ניתן להגיע למסקנה על התגבשות היסוד הנפשי אצל המערער, כפי הדרוש להרשעה בעבירת הניסיון לרצח: "חזקה, כי מי שמנסה לחנוק מאן דהוא אחר, ולאחר מכן מטיח מרצפת אבן כבדה בראשו, באופן שזו נשברת לשתיים, וכן מותיר את הפצוע, חסר הכרה, לדמם בזירת האירוע לאחר שקודם לכן אף פגע בפניו במכת אגרוף קשה ששברה את ארובת עינו, מתכוון להמיתו" (שם).     

7. בגזר הדין צויינה התלות המוחלטת של פלונית במערער, אשר הביאהּ לציות מלא לרצונותיו וליצריו המיניים. בשלבים שונים גרם לניתוקה ממשפחתה ומחברותיה,והוא הורשע בשורה של עבירות כנ"ל, מהחמורות שבספר החוקים. בית המשפט המחוזי דחה את טענת ההגנה, כי מדובר בחוסר הבנה מצדו של המערער או בשיפוט חברתי לקוי. במודע פעל המערער על מנת לבודד את פלונית מהעולם החיצון ותקף אותה מינית פעם אחר פעם, חרף התנגדותה ומתוך מודעות לחוסר הסכמתה. באלימות נקט, ואין להתייחס למעשיו בסלחנות, כאל מריבה שגרתית בין בני זוג: "מדובר במעשים אכזריים, מרושעים, מתוכננים ובזויים, מעשים שכל אדם בר דעת סולד מהם. על הטראומה שנגרמה למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם יעידו הדברים המופיעים בתסקיר קורבן העבירה" (עמוד 328 לגזר הדין). פשע נורא הוסיף המערער על הפשעים שביצע במסגרת האישום הראשון, כשנתיים וחצי לאחר פרידתם, בניסיונו לגרום למותה של פלונית – "בין בדרך של חניקה, ובין בדרך של הטחת מרצפת אבן כבדה על ראשה... מעשה אכזרי זה מלמד על אישיותו העבריינית של הנאשם, אשר לא היה מוכן להרפות מהמתלוננת ולהניח לה לחיות את חייה, אלא מימש את איומו שאם לא תהיה שלו לא תהיה של אף אחד אחר" (עמוד 329 לגזר הדין). עונשו של המערער נגזר ל-16 שנות מאסר, מהן 14 שנים לריצוי בפועל והשאר על תנאי, במסגרת האישום הראשון; 17 שנות מאסר, מהן 15 שנים לריצוי בפועל והשאר על-תנאי, במסגרת האישום השני; העונשים הצטברו באופן חלקי, באופן של-15 שנות המאסר בגין האישום השני הצטברו 10 שנות מאסר בגין האישום הראשון, כך שסך הכל נגזר על המערער לרצות 25 שנות מאסר. כמו כן חוייב המערער לשלם לפלונית פיצויים בסך של 200,000 ₪.