ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
48347-02-18
29/03/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. רון שפירא-נשיא [אב"ד] 2. בטינה טאובר 3. עדי חן ברק
|
- נגד - |
המערערים:
1. מיכאל אורלובסקי (אסיר) 2. טטיאנה אורלובסקי
עו"ד שמואלי עו"ד לירון אודיז
|
המשיבה:
משטרת ישראל-רישוי עסקים מחוז צפון עו"ד ריצ'ארד סאלח (פמ"ח אזרחי ומנהלי) עו"ד גלעד גפן(פמ"מ פלילי)
|
פסק דין |
ערעור על החלטת בית המשפט השלום בקריות (כבוד השופט מוחמד עלי) מיום 18.01.18, שניתנה בתיק צ"מ 65188-12-17, המורה על סגירת בית העסק של המערערים (עסק המשמש לזנות כך ע"פ הנטען), למשך 4 חודשים, זאת מכוח סעיף 78(א) לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א- 1971 (להלן: "פקודת המשטרה").
א.רקע כללי:
1.ביום 23/10/17, הוצא ע"י מפקד מחוז חוף של המשטרה, באישור פרקליט מחוז חיפה, צו סגירה מנהלי למשך 30 ימים, כנגד עסק שנטען כי מנוהל על ידי המערערים (אם ובנה).
צו הסגירה הוצא מכוח הסמכות שניתנה למפקד המחוז בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לחוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה 2005 (להלן: "חוק הגבלת השימוש").
בצו צוין כי המקום משמש לעיסוק בזנות וכי נתנו לגביו בעבר מספר צווים להגבלת השימוש.
2.בתום התקופה הוארך הצו, לבקשת המשיבה, למשך 60 ימים נוספים (עד ליום 19/1/18) זאת בהתאם להחלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת ביטון-פרלה, בתיק צ"מ 46016/11/17), כאשר גם החלטה זו ניתנה מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט בהתאם לאמור בחוק הגבלת השימוש.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה (עפ"א 41246-12-17), אשר נדחה על ידי כבוד השופטת נתנאל-שרון.
3.ביום 31/12/17 הגישה המשיבה בקשה למתן צו שיפוטי לסגירת המקום והפעם מכוח האמור בסעיף 78(א) לפקודת המשטרה.
בבקשה נתבקש בית המשפט ליתן צו לסגירת בית הבושת שנטען כי מתנהל במקום וזאת למשך 6 חודשים או עד קבלת החלטה על ידי הפרקליטות בשאלת הגשת כתבי אישום נגד המערערים.
המשיבה טענה, בין היתר, כי מהראיות המצויות בידה עולה כי במקום פועל בית בושת (הענקת שירותי מין בתשלום), ועל כן קיים יסוד סביר לחשש להפרעת השלום ולהתקהלות בלתי חוקית. עוד נטען כי נותרו מספר פעולות חקירה שיש להשלים בטרם יועבר התיק לעיונה של הפרקליטות לצורך גיבוש החלטה בדבר הגשת כתב אישום.
4.בית המשפט קמא הורה בהחלטתו מיום 18/1/18 (היא ההחלטה מושא ערעור זה) על סגירת העסק למשך 4 חודשים, או עד קבלת החלטת הפרקליטות בדבר הגשת כתב אישום, הכל לפי המוקדם מבניהם.
מכאן הערעור שבפנינו.
5.להשלמת התמונה נוסיף ונציין כי בעבר (בשנת 2016) הוצאו לאותו מקום צווי סגירה נוספים בעת שהעסק הוחזק ונוהל על ידי בעלים אחרים (כך על פי הנטען) כדלקמן:
ביום 24/5/16 הוצא ע"י קצין משטרה צו סגירה מנהלי למשך 30 יום בהתאם לחוק הגבלת השימוש, ביום 5/7/16 ניתן צו סגירה מנהלי נוסף למשך 30 יום (מכוח אותו חוק), ובתום פקיעת הצווים המנהליים, ניתן צו סגירה נוסף כנגד העסק ע"י קצין משטרה, מכוח סעיף 78 לפקודת משטרה.
על החלטה זו הוגש ערעור לבג"צ, אך המשיבה הודיעה כי מאחר והעסק סגור ממילא צו הסגירה מבוטל, כך שהערעור לבג"צ התייתר.
לאחר מכן הוחלפו, ע"פ הנטען, הבעלים של העסק, וכעבור מספר חודשים נוספים, בהם פעל העסק בניהול המערערים הוצא מחדש, כאמור בסעיף 1 לעיל, צו סגירה (בחודש 10/17).