ע"פ 4203/14 אליהו כהן נ' מדינת ישראל

א.        ערעור זה נסב על הרשעת המערער ועל גזר דינו. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת רג'יניאנו), לאחר ניהול הוכחות, בעבירות נהיגה ללא רישיון תקף וביטוח, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים המשמשים לסם, וזוכה מעבירת מעשי פזיזות ורשלנות (בנהיגה). הכרעת הדין ניתנה ב- 7.4.14. בגזר הדין, מיום 30.4.14, נדון המערער, בעל עבר פלילי מכביד, לארבע שנות מאסר בתוספת 10 חודשים במצטבר מתוך מאסר על תנאי בן שנתיים שהיה תלוי ועומד כנגדו, וכן למאסרים על תנאי (12 חודש לעניין עבירת פשע בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, ו-6 חודשים בעבירות עוון בפקודת הסמים המסוכנים ונהיגה בעת פסילת רשיון נהיגה וללא רישיון תקף); כן הושתו קנס בן 20,000 ₪, ופסילה ל-18 חודש מיום השחרור מן המאסר. 

ב.        כתב האישום שהוגש כנגד המערער כלל שני אישומים. בראשון  תוארה פרשת מרדף על-ידי  המשטרה, שניסתה לעצרו בעת נהיגה ללא רישיון ביום 6.5.13. המערער לא עצר – חרף כריזת השוטרים בשלב מסוים – ונסע תוך סיכון כלי רכב אחרים, עד שהצליח להימלט. האישום השני כלל מציאת 5 גרביים מתחת למנוע המזגן במרפסת שירות בביתו; בכל גרב היו סמים, באחד מהם כ- 189 גרם חשיש ובארבעת האחרים קוקאין במשקל כולל של כ-208 גרם; כן נמצאו שרידי קוקאין על צלחת וכרטיס מגנטי, וגם נתפס משקל אלקטרוני ועליו שרידי סם. יצוין כאן, כי הערעור על הכרעת הדין מופנה כנגד ההרשעה באישום השני.

ג.        בית המשפט קמא נדרש לאישום הראשון, וזיכה את המערער מחלקו, כיון שלא הוכח כדבעי הסיכון לחיי אדם שהוא מיסודות העבירה של מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 – אך הרשיעו בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לגבי אותו חלק מאוחר באירוע שבו צריך היה להיות ברור כי עניין לו עם המשטרה; וכן בנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח (בה הודה המערער). אגב, נפלה פליטת קולמוס בפסקה 14 להכרעת הדין, בה נאמר כי,  המערער הורשע ב"נהיגה ללא רשיון ביטוח תקף" וצריך להיות "רשיון נהיגה".

ד.        אשר לאישום השני, בחקירותיו טען המערער שאין הסמים שלו כל עיקר, והוא הופתע עם מציאתם בדירה. הוא שמר על שתיקה בחלקן, ומכל מקום הכחיש, כי המשקל האלקטרוני שימש לסמים. בבית המשפט חזר על סיפור שעלה באחד השלבים בחקירותיו, בדבר חברים עלומי שם שהשתמשו במפתח הדירה, בו החזיקה חברתו, והם שהטמינו את הסמים, ואף ניסה לשייך לה עצמה את הטמנת הסמים בדירה. כך גם נתן המערער הסברים דחוקים באשר למשקל ולשאר שרידי הסם. בית המשפט נדרש לפסיקה הכוללת את "חזקת המקום", קרי כאשר מצויים סם וכליו במקום הנתון לפיקוח נאשם, ניצבת כנגדו חזקה שבעובדה – המבוססת על נסיון  החיים והשכל הישר – כי הוא מחזיק הסם, והנטל עובר אליו, לנסות לעורר ספק אם יוכל. במקרה דנא לא ראה בית המשפט לקבל את הסברי המערער, שהעלו אפשרויות תיאורטיות ללא ביסוס באשר למקור הסמים, לרבות טענות כי ניסו להפלילו על-ידי הטמנת הסמים בביתו; עדות המערער הותירה על בית המשפט רושם "שלילי ולא אמין". הטלת האחריות על חברים, בת זוג ואף שכנים לא נמצאה הגיונית , הן נוכח מקום ההטמנה הן נוכח השווי (ערך הקוקאין היה בין 60 ל-80 אלף ₪); נאמר, כי קשה להניח שפלוני ישקיע סכומים כאלה כדי להפליל את המערער. ועוד, נאמר כי חלוקת הסם למנות דומות מוסיפה לאי האמון; לא ניתן אמון גם בגרסת המערער לעניין המשקל ושרידי הסם.

ה.        בגזר הדין תוארו עברו הפלילי המכביד של המערער וכן עברו התעבורתי, נאמר כי  תלוי היה כנגדו מאסר על תנאי לשנתיים שתקופת תחולתו עמדה להסתיים ב- 25.5.13, פחות משלושה שבועות לאחר הפרשה דנא. המדינה עתרה למתחם בין 6 ל- 9 שנות מאסר ולהטלת עונש בחלק העליון של המתחם, וכן להפעלה מצטברת של המאסר על תנאי. הסנגורית טענה לנסיבות אישיות קשות, והציעה מתחם של 12 עד 40 חודשי מאסר. בית המשפט עמד על מועדות המערער לעבירות ועל הסיכון לרבים שבהכנת מנות סם רבות, וכן על העבר הפלילי; נקבע מתחם שבין 3 ל-5 שנות מאסר, והושתו העונשים כאמור.

הערעור והדיון

ו.           בערעור ומפי הסניגורית בדיון נטען, כי אין ראיה פורנזית או אחרת, למעט מקום מציאתם של הסמים, להוכחת עבירת הסמים; נטען באשר למחדלי חקירה, כגון איחור המשטרה בחיפוש בבית המערער; הובעה טרוניה על כי בית המשפט לא ביקר במקום; וכן נטען, כי לא נהגו החוקרים כראוי באשר למתן אפשרות למערער להיועץ בעורך דין, נאמר גם כי לא הוסבר מדוע נתקבלה גרסת המערער באישום הראשון (שממנו זוכה בחלקו) ולא באישום השני (הסמים). לעניין העונש נטען, כי מספר שנים בטרם פרשה זו לא הסתבך המערער, ויש להביא זאת בחשבון לזכותו, וכי העונש חורג לחומרה, על פי פסיקה שהוצגה; כן נאמר, כי המאסר על תנאי היה ערב פקיעה כאמור, ויש להתחשב אף בכך.

ז.        מטעם המדינה נטען, כי המדובר בערעור על קביעת בית המשפט קמא כי הוא מעדיף את גרסת השוטרים על זו של המערער, קרי – מהימנות, והדבר חל גם לגבי האישום הראשון, שכן הזיכוי בו התבסס על ניתוח גרסת השוטרים. נטען, כי גרסאות המערער סותרות זו את זו, וכי ניתנה לו זכות היועצות בסניגור, והוא גם נתן ביטוי בשלב מסוים לכך שסניגור פלוני אינו לטעמו. לגופם של דברים נטען, כי למקום בו נמצאו הסמים לא היתה גישה אלא מדלת הדירה. אשר לעונש, נטען כי עברו הפלילי של המערער מכביד, ובית המשפט הקל בעונשו, מה גם שברח בעבר ממשמורת בעת היותו בחופשה ממאסרו.

ח.       בתום הדיון ולאחר התיעצות הודענו כי לא ראינו מקום להתערבות מצדנו, אך המערער עמד על מתן פסק דין.