ע"פ 2173-15 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) בת"פ 40493-11-12.

תמצית הליכים

2. המערערים 3-2 הם אחים לבית משפחת אבו פרחאן המתגוררת ברהט, והמערער 1 (קטין) הוא קרוב משפחתם. כנגד המערערים וקרוב משפחה נוסף (להלן: ראשיד), אשר בהמשך חזרה בה התביעה מהאישום נגדו, הוגש כתב אישום מתוקן ומאוחד לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו יוחסו להם עבירות שלקשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, היזק בזדון וחבלה במזיד - לפי סעיפים 499(א)(1), 329(א)(2)+(3), 452, ו- 413ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק)) . בנוסף, הואשם המערער 2 בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.

על פי המתואר באישום הראשון, נתגלע סכסוך בין בני משפחת אבו פרחאן לבין בני משפחת פ', אשר מתגוררים באותו הרחוב ברהט. ביום 9.11.2012 בשעה שס' פ' וחברו (אדם) ישבו בתחנת אוטובוס בעיר רהט עצר המערער 2 את הרכב בו נהג, והמערערים 1 ו-3 יצאו ממנו יחד עם אדם נוסף (מחמד) והחלו ביידוי אבנים לעבר ס'. ס' נמלט מהתחנה, התקשר לאביו וביקש ממנו להגיע ולאסוף אותו (להלן: האירוע המקדים). לאחר שאספו אביו, יחד עם בני משפחה נוספים, הגיעו כולם אל הרחוב, ואז החל יידוי אבנים הדדי בין שתי המשפחות עד אשר נכנסו בני המשפחות לבתיהם. בשלב זה, קשרו המערערים קשר עם מחמד ואחד אחר לפגוע בבני משפחת פ' ולגרום להם חבלות חמורות. לשם כך התחמשו בזיקוקים ובבקבוקי תבערה, ובסמוך לשעה 19:30 יצאו מבית משפחת אבו פרחאן והחלו לירות את הזיקוקים, להשליך את בקבוקי התבערה וליידות אבנים אל עבר בתיהם של בני משפחת פ'. כתוצאה מכך, נופצו חלונות הבתים, נגרם נזק לכלי רכב, ושתי נשים שנכחו באירוע התעלפו ופונו לבית החולים (להלן: האירוע העיקרי). במסגרתהאישום השני הואשם המערער 2 כי במעשיו המתוארים באישום הראשון הוא הפר את תנאי מעצר הבית בו היה נתון במסגרתו היה עליו לשהות בשדרות, עם היתר לעבודה בקיבוץ אור הנר בין השעות 19:00-7:00.

3. בבית המשפט כפרו המערערים בעבירות שיוחסו להם, והעלו טענת אליבי, לפיה הם כלל לא נכחו באירועים המתוארים בכתב האישום. המערער 1 טען כי בסמוך לשעה 19:30 הוא הגיע למרפאה עם אחיו, נבדק במקום, ובשעה 20:40 פונה באמצעות אמבולנס מהמרפאה לבית החולים סורוקה. מערער 2 טען כי במועד האירוע הוא עבד בקיבוץ, וכי עובדת במקום ראתה אותו (להלן: העובדת), אולם לטענתו לא היה בידו להביאה לעדות מאחר שככל הנראה היא עזבה את הארץ. ואילו המערער 3 טען כי במועד האירוע שהה במקום עבודתו, מחסן באזור התעשייה של רהט, וכי עובד אחר יכול לאשר את נוכחותו שם.

4. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בית המשפט דחה את טענות האליבי שהועלו על ידי המערערים, לאור זיהויים של המערערים באירוע המקדים ובאירוע העיקרי, כפי שעלה מעדויות עדי התביעה וסרטונים משתי מצלמות אבטחה הממוקמות בבית אליו נזרקו האבנים והזיקוקים (להלן: הסרטונים). לאחר שקבע, בהתבסס על הסרטונים, את שעת ירי הזיקוקים (19:39-19:32), קבע בית המשפט כי טענות האליבי של שלושת המערערים אינן אמינות ואינן קוהרנטיות, ולא הובאו ראיות התומכות בהן.

טענת האליבי של המערער 1 נדחתה על ידי בית המשפט לאחר שקבע כי אין כל ראיה לתמיכה בטענתו, כי עדותו אינה אמינה, וכי מעדותו של הרופא שבדק אותו ומהמסמכים הרפואיים עולה כי המערער 1 ביקר במרפאה לאחר התרחשות האירועים. כן נקבע כי אין לתת כל משקל לעדות העד מוסעב אשווי (ע.ת 16) שטען כי ליווה את המערער 1 למרפאה, מאחר שלא הייתה קוהרנטית ועמדה בסתירה להודעתו במשטרה. בית המשפט דחה גם את טענת האליבי של המערער 2, לאחר שקבע כי לא הוצגה אף ראיה ממקום עבודתו התומכת בטענת האליבי שהציג, ואף לא נמסרו פרטיה של העובדת שלטענתו ראתה אותו במקום. כן קבע בית המשפט, כי הודעתו של המערער 2 במשטרה, לפיה במועד האירוע שהה בבית בשדרות (מקום מעצר הבית) יחד עם אחרים, עומדת בסתירה לטענת האליבי שהציג, ולפיכך מחזקת את הקביעה כי היא אינה אמינה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת האליבי של המערער 3, לאחר שקבע כי היא אינה אמינה כלל ואינה נתמכת בעדויות של אלו שנטען על ידי המערער 3 כי הם יכולים לאשר את האליבי שלו. כמו כן, קבע בית המשפט כי עדותו של המערער 3 סתרה את ההודעה שנתן במשטרה בנוגע לתפקיד אשר ביצע לטענתו בעבודה באותו היום, וכי המערער 3 אישר כי שינה גרסאות לשם התחמקות ממעצר, אך עתה הוא מבקש כי יינתן אמון בעדותו.

           מאידך, בית המשפט קבע כי המערערים זוהו בזירה הן באירוע המקדים והן באירוע העיקרי. בהתבסס על עדותו של ס' והודעתו של אדם במשטרה, קבע בית המשפט כי האירוע המקדים התרחש בין 19:15-19:10, וכי נכחו בו המערער 1 והמערער 3. באשר לאירוע העיקרי, קבע בית המשפט כי עדי התביעה ממשפחת המתלוננים זיהו את המערערים זיהוי "פוזיטיבי וברור", וכי עדויותיהם אמינות, מתבססות על היכרות עם המערערים, וגם אם יש בהן שוני, הרי שזה משום שהעדים ראו את האירוע מזוויות שונות. לבסוף, נקבע כי ישנה תשתית ראייתית רחבה המתבססת על עדויות עדי התביעה אשר השלימו ותמכו זו בזו, והן מתיישבות עם העולה ממצלמות האבטחה והסרטונים.