דחיית ערעורו של עובד מאפיית "אבולעפיה"

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הבכירה מיכל לויט ונציגי הציבור מר אריה המר ומר דב ולדמן; עב' 2470/08), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המערער כנגד המשיבות 2
   ו - 3 ונדחתה תביעתו בהתייחס למשיבים 1 ו - 4. יצוין כבר כעת כי ההליך המשפטי שבפנינו הוא נספח לסכסוך משפחתי עמוק ומפותל.

התשתית העובדתית

2. המערער, מר ט' א' א' ע', יליד שנת 1984, עבד ב"מאפיית אבולעפיה" (להלן: המאפייה) החל מחודש אוגוסט 2002 ועד לחודש ינואר 2007. בתחילת תקופה זו הועסק על ידי "שותפות מאפיית סעיד אבולעפיה" והחל מחודש אפריל 2006 הועסק על ידי חברת "ו.נ. אבולעפיה מאז 1879 (2006) בע"מ" - באמצעותה הופעלה המאפייה, ככל הידוע, מאותו מועד ואילך. אין חולק כי מי שניהל בפועל את המאפייה בכל התקופה הרלוונטית היה דודו של המערער, המשיב 1, מר ו' א' א' ע' (להלן גם: המשיב).

3. המערער טען בתביעתו כי הועסק במאפייה עוד קודם התקופה המצוינת לעיל, והחל מהגיעו לגיל 13. לטענתו, בשנים 1997-2001 עבד במאפייה ביפו במהלך סופי השבוע (ימים ה' - שבת), ובשנת 2001 עם הגיעו לגיל 17 מונה כמנהל משמרת בסניף המאפייה בתל אביב. לגרסתו, בכל תקופות העסקתו נדרש לעבוד שעות מרובות בלא לקבל זכויות סוציאליות ואף בלא לקבל כלל שכר (מלבד סכומים זעומים מעת לעת), וגם השכר שנטען כי שולם לו החל משנת 2002 - לא שולם לו בפועל. המערער הסביר כי הסכים לעבוד בדרך זו נוכח מרותו של דודו, שהיה הדמות הדומיננטית במשפחה, והבטחותיו כי "יסדר" אותו מבחינה כלכלית לכשיגדל. לגרסתו, סולק מהמאפייה בחודש ינואר 2007, לאחר שסירב להצעת דודו לשאת לאישה את בתו.

4. המערער עתר לקבלת שכר ראוי (פי שלושה משכר המינימום) עבור תקופת העבודה החל מחודש ינואר 2000 (בהתחשב בתקופת ההתיישנות), בצירוף גמול שעות נוספות ופיצויי הלנת שכר; זכויות סוציאליות; פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים; וכן פיצויים "כלליים", פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב ופיצוי בגין עוגמת נפש. המשיבים הכחישו את תביעתו של המערער על כל חלקיה, וטענו כי הועסק במועדים הנקובים בסעיף 2 בלבד, בשעות המקובלות למשרה מלאה, תוך קבלת כל המגיע לו וכאשר התפטר מטעמיו. עוד טענו כי ייתכן והמערער שהה במאפייה כילד וסייע כעזרה משפחתית, וייתכן כי קיבל מדודו מעת לעת סכומי כסף קטנים כ"דמי כיס", אך אין בכך כדי ליצור יחסי עבודה מקום שלא היו כאלו.

5. להשלמת התמונה יצוין כי בין המשיב לבין אביו של המערער, ושלושה אחים נוספים של המשיב, התגלע סכסוך עסקי ומשפחתי חריף שאף התגלגל לערכאות שונות (תיק תמ"ש (ת"א) 34659-01-10 (פסק דין מיום 29.1.12); עמ"ש 30055-03-12). בימים אלו עובד המערער יחד עם אביו במאפייה חדשה, שנפתחה על ידם בראשון לציון בחודש ספטמבר 2007.

פסק דינו של בית הדין האזורי

6. בית הדין האזורי קבע כי בתקופה הרלוונטית, וטרם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), הנטל להוכחת תקופת העבודה בה הועסק העובד, היקף המשרה וגובה השכר - מוטל היה על העובד (דב"ע (ארצי) נד/3-23 חיים פרינץ - עזבון המנוח אהרון ויינגרטן ז"ל, פד"ע כו 547 (1994); להלן: עניין פרינץ). בית הדין פירט בהרחבה את העדויות שהובאו מטעם המערער, ונימק מדוע לא ניתן לסמוך על אף אחת מהן. בהתחשב בכך; כאשר לא הובאה אף ראיה המלמדת על העסקת המערער החל משנת 1997 כנטען על ידו; וכאשר המערער אף דווח כעובד במקומות אחרים (רשת מקדונלד'ס) בשנים 2001-2002 - קיבל בית הדין את גרסת המשיבים לגבי תקופת העבודה.

7. בית הדין הוסיף כי בתקופה הרלוונטית נטל ההוכחה מוטל היה על העובד גם בהתייחס להיקף העבודה הנטען, השעות הנוספות בהן עבד או לכל הפחות קיומה של מתכונת עבודה קבועה. מחקירתו הנגדית של המערער עלה כי לא הייתה מתכונת קבועה להעסקתו, והוא לא הציג רישומים כלשהם על שעות עבודתו או ראיות אחרות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו בדבר שעות עבודה מרובות. לאור זאת, לא נסתר היקף ההעסקה הנקוב בריכוזי המשכורות שהוצגו על ידי המשיבים (25 ימי עבודה לחודש); לא הוכחו שעות העבודה הנטענות; ונדחתה הדרישה לגמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית.