דחיית ערעורה של רופאה תעסוקתית בצה"ל שתבעה את מפקד המכון לרפואה ימית בחיפה בגין לשון הרע

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור גב' לאה קורן ומר יגאל צדוק; סע"ש 19344-11-12), במסגרתו נדחתה על הסף, מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע), תביעה שהגישה המערערת כנגד המשיב 1. עוד בפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי המחייבת את המערערת להוסיף פרטים נוספים לכתב התביעה שהגישה מכוח החוק כנגד המשיבות 2 ו - 3.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. המערערת שימשה כרופאה תעסוקתית בצה"ל משנת 1999 ועד שנת 2007, במעמד של אזרחית עובדת צה"ל, תחילה בפיקוד צפון והחל משנת 2001 גם בחיל הים. המשיב 1 שימש בתקופה הרלוונטית כמפקד המכון לרפואה ימית בחיפה (להלן: המכון), בדרגת סא"ל (להלן: המשיב). אין חולק כי לא היו בין המערערת למשיב יחסי כפיפות ישירים, אלא הקשר ביניהם נוצר כתוצאה מכך שהמערערת קיבלה חולים באחד מחדרי המכון. המשיבה 2 שימשה בתקופה הרלוונטית כאחות תעסוקתית, והמשיבה 3 שימשה כקצינת הניהול של המכון.

3. ביום 14.11.06 שלח המשיב מכתב לקצין רפואה חילי של חיל הים, עם העתקים לסגן מפקד בסיס חיל הים המכונה ב"ח 210, סגן ראש מספן כוח אדם בחיל הים ומפקדת מינהל סיעוד ראשי במפקדת קצין רפואה ראשי, שכותרתו "התנהגות לא נאותה של אע"צ ד"ר סיגל שוורץ" (להלן: המכתב). להלן נוסח המכתב במלואו:

"1. בתאריך 14/11/06 במהלך יום בדיקות במר"י הובא לידיעתי אירוע חמור שאירע בתחומי היחידה בו מנעה הרופאה התעסוקתית ד"ר סיגל שוורץ תוך כדי סגירת דלת וחסימה פיזית את יציאתה של קמ"א קטיה שטרנברג מחדר הבדיקות.

2. קמ"א שטרנברג אישרה באזני את הנאמר בסעיף 1.
3. ד"ר שוורץ אף איימה לשבש את יום הבדיקות על ידי מניעת כניסת הקרדיולוג לחדרו.
4. האירוע כולו לווה בהתנהגות פרועה ולא נאותה של ד"ר סיגל שוורץ בכל קנה מידה ובודאי כזה שאינו הולם את מעמדה כרופאה. כל זאת בנוכחות חיילים, קצינים מלש"בים והח"מ (שנכח בחלק מן האירוע).
5. הח"מ כמפקד המכון רואה את האירוע כחמור גם בהיבט המעשה עצמו וגם בהיבט ההפרעה למהלך התקין של יום הבדיקות.
6. מאחר והמעורבים אינם כפופים פיקודית אל הח"מ אבקש ממפקדה הישיר של הרופאה – מכותב א, לבצע את הבירור הדרוש עם ד"ר שוורץ וקמ"א שטרנברג ולנקוט בצעדים המשמעתיים, אם ידרשו, על מנת שאירוע מעין זה לא ישנה בעתיד.
7. הח"מ אינו יכול להרשות, כמפקד המכון, הפרעה כלשהיא במהלך ימי הבדיקות המבוצעות במכון".

4. ביום 12.11.12 - כשש שנים לאחר משלוח המכתב - הגישה המערערת, לבית הדין האזורי, תביעה לקבלת פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע כנגד שלושת המשיבים. ביחס למשיב נטען בכתב התביעה כי משלוח המכתב מהווה פרסום של "לשון הרע" כמשמעותה בחוק, וביחס למשיבות 2 ו – 3 נטען כי כל אחת מהן סיפרה על האירוע המתואר במכתב (להלן: האירוע) לאנשים שונים בשלוש הזדמנויות שונות, באופן המהווה גם הוא "פרסום" של "לשון הרע" כלפיה. סכום התביעה הועמד על סך כולל של 880,576 ₪, בגין שבעה פרסומים של "לשון הרע": פרסום אחד המיוחס למשיב, שלושה פרסומים המיוחסים למשיבה 2 ושלושה פרסומים המיוחסים למשיבה 3.