ע"ע 19100-09-15

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופט אורן שגב; סע"ש 10370-01-13) (להלן – פסק הדין), בו נקבע כדלקמן:

"א.בית הספר זכאי להשבת הסכומים ששולמו על ידו ביתר בשיעור של 20%. האמור לעיל אינו חל לגבי אותם מורים ששמותיהם ונסיבותיהם האישיות מפורטים בפסק הדין המשלים.

ב.סכום ההשבה הנו נומינלי ולא יישא הפרשי ריבית והצמדה, וזאת בשים לב לעובדה שמקור המחדל בבית הספר או בחברה נותנת השירותים מטעמו.

ג.גובה ההחזר החודשי ביחס למורה העובד בפועל לא יעלה על סך של 750 ₪ לחודש. ביחס למורה שפרש לגמלה, או שאמור לפרוש לגמלה בתוך 12 חודשים מהיום – לא יעלה ההחזר החודשי על סך 500 ₪ לחודש.

ד.בית הספר רשאי לקזז את הסכומים הנ"ל החל מחודש נובמבר 2015, וזאת על מנת ליתן למורים אפשרות להיערך לכך.

ה.ביחס לכל אותם מורים שבית הספר כבר ניכה משכרם סכום כלשהו בגין התשלום העודף, ינוכה סכום זה מסכום ההשבה."

לשלמות התמונה נציין כי בנוסף לפסק הדין ניתן על ידי בית הדין האזורי פסק דין משלים אשר קבע, בהסתמך על נתונים אישים חריגים של מספר מורים, שיעור השבה שונה למורים אלה (להלן – פסק הדין המשלים). יובהר, כי הערעור שבפנינו אינו נוגע לפסק הדין המשלים, אלא אך לשיעור ההשבה ביחס למורים שנכללו בפסק הדין.

במהלך הדיון ובמסגרת הודעות שונות שהוחלפו בין הצדדים בעקבות הדיון הציע בית הדין כי שיעור ההשבה יהא 40% מהשכר הנומינאלי ששולם ביתר, וזאת בהתאם לתנאי הפריסה אשר נקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בסופו של יום, ולאחר מספר הודעות שהוגשו על ידי הצדדים הודיעו המערערת והמשיבים 2 על הסכמתם להצעת בית הדין. המשיבה 1 הודיעה גם היא על הסכמתה לפשרה, למעט ביחס לשלושה מורים: גב' דרורית האוזמן, מר משה ממו ומר יעקב גמרו אשר אינם מסכימים באופן אישי להצעה (להלן – המורים שלא הסכימו).

לאור האמור התבקשו הצדדים להודיע עמדתם להצעת בית הדין כי ינתן תוקף של פסק דין להצעת בית הדין לגבי כלל המורים מושא פסק הדין, למעט לגבי המורים שלא הסכימו, כאשר לגבי האחרונים ינתן פסק דין נפרד בערעור.

הצדדים הודיעו על הסכמתם למתווה האמור.