מדינת ישראל נ' בן חמו ואח'

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב- יפו (כב' השופט א' הרמלין) מיום 23.7.17 בתיק בע"ח 4355-06-17 בעניין בקשת המשיבים לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן- "החלטת בית משפט קמא").

רקע דיוני

ביום 18.9.16 הוגש נגד המשיבים בבית משפט קמא כתב אישום המייחס להם עבירות לפי פקודת מס הכנסה שעניינן מתן אמרות כוזבות בדו"ח בכוונה להתחמק ממס ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים הינם חברה, שני בעליה ורואה החשבון שערך וביקר את דוחותיהם הכספיים והגישם לרשות המיסים. בשנת 2004, הגישו המשיבים 1-3 למרכז ההשקעות בקשה לאישור תכנית השקעה, להכיר במפעל לייצור צינורות ומוצרי מתכת מפלדה, אותו פעלו להקים בבית שמש, כמפעל מאושר באזור פיתוח ב', כמשמעותו בחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959. תוכנית ההשקעה אושרה, וביום 6.1.05 חתמו הנאשמים 1 ו-3 על התחייבות כלפי מרכז ההשקעות לשווק לחו"ל 25% מהמחזור שינבע מתוכנית ההשקעה החל מהשנה השנייה לביצוע התוכנית, וזאת כתנאי יסודי שהפרתו מהווה עילה לביטול כתב האישור התוכנית, כנגד קבלת הטבות במס, דהיינו פטור מלא ממס למשך 6 שנים. על פי הנטען, בשנים 2007-2013 הגישו הנאשמים לרשות המיסים דו"חות שנתיים על הכנסות בהם הצהירו באופן כוזב על רווחים פטורים ממס שעה כי החברה לא הייתה זכאית לפטור ממס הואיל ולא עמדה בתנאי כתב האישור לשווק לחו"ל 25% מהמחזור הנובע מתוכנית ההשקעות, אף לא בקירוב.

המשיבים פנו לבית משפט קמא בבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ''ב – 1982 (להלן "החוק").

בהחלטתו נעתר בית משפט קמא לבקשה באופן חלקי ובעניינים מסוימים נתן הוראות ביניים לפי שהורה על מסירת המסמכים המבוקשים לעיונו בטרם החלטתו. ומכאן הערר.

החלטת בית משפט קמא

באשר לרשימת חומרי החקירה, טענו המשיבים כי נמסרה להם רשימה של 12 קלסרים, שנתפסו ברשותו של רואה החשבון של החברה - המשיב 4, ללא פירוט של תוכן המסמכים הנמצאים בכל אחד מהם, וכי התוכן שנמסר היה תיאור כללי ביותר כגון "תיק כללי", "ניירות עבודה פולירן לשנת 2005", "תיק קבע פולירן" וכדומה. העוררת התנגדה לבקשה למסירת רשימה מפורטת בטענה כי פירוט תוכן הקלסרים יטיל עליה מעמסה גדולה ואין הוא מקובל בתיקים מעין אלה.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי רשימת החומר שנאסף ושהועברה להגנה אינה עומדת בדרישות החוק, וכי בחירתה של העוררת לתפוס 12 קלסרים ממשרדו של רואה החשבון מחייבת אותה בפירוט תוכנם. כמו כן נקבע כי התיאור שניתן לכל אחד מהקלסרים הינו כללי ואינו מאפשר לסניגורים להתמצא בקלסרים שנמסרו להם ולדעת כי כל החומר שבידי התביעה נמסר להם ולא צונזר או נשמט בשגגה. בית משפט קמא הפנה לבש"פ 5027/14 מדינת ישראל נ' הירשמן [פורסם בנבו] (31.7.14) (להלן- "עניין הירשמן") שם נקבע כי ככל שחומר החקירה רב יותר גוברת משמעותה של החובה המוטלת על המדינה בעניין זה וציין כי לא נתקל בפסק דין התומך בעמדת העוררת לפיה עצם המעמסה פוטרת אותה לחלוטין מהכנת רשימה. על כן הורה בית משפט קמא לעוררת להכין רשימה המפרטת את תוכן הקלסרים ולהעבירה לידי ההגנה.