ע"א 762/16 ט.א. נ' א..א

1. בפני בקשה, הנושאת את הכותרת בקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה בהמשך לערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 18715-03-14, השופט א' שוורץ). בית המשפט המחוזי דחה תובענה שהגישה המבקשת נגד המשיבים, ובה התבקש סעד הצהרתי לפיו הסכם הלוואה ומשכון שנרשם לזכות המשיבים על נכס בבעלותה של המבקשת הם בטלים.

רקע ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. מקורו של הסכסוך בין הצדדים בהסכם הלוואה שנערך בשנת 2008 (להלן: הסכם ההלוואה). הצדדים להסכם הם המבקשת ובן-זוגה לשעבר, א. א.(להלן: א.) מצד אחד, והמשיבים, אחיו של א. ואשתו, מצד שני. בהסכם ההלוואה צוין כי המבקשת וא. נושאים בחוב בסך ארבעה מיליון שקל כלפי המשיבים, וכי לשם הבטחת פירעון החוב ימושכנו לטובת המשיבים זכויותיהם של המבקשת וא. במשק חקלאי שרכשו בכפר הנגיד (להלן:המשק). בהמשך לכך, חתמו הצדדים להסכם ההלוואה על שטר משכון, ששעבד את המשק להבטחת תשלום החוב. ביום 6.8.2008 נרשם המשכון אצל רשם המשכונות.

3. בשנת 2011 החלו הליכי גירושין בין המבקשת לבין א.. בחודש ספטמבר 2013 ניתן פסק דין בהסכמה למתן צו לפירוק שיתוף הזכויות של בני הזוג במשק ומונו כונסי נכסים לצורך מכירתו. בהמשך לפסק הדין האמור, המשיבים פתחו בהליכים למימוש המשכון על המשק. בתגובה לכך, המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי את התובענה העומדת בבסיס ההליך דנן. טענתה העיקרית של המבקשת הייתה שהסכם ההלוואה היה חוזה למראית עין. לטענתה, הסכם ההלוואה נכרת על רקע העמדת בטוחה כספית על-ידי המשיבים לטובת עסקיו של א., והוא נועד למנוע מנושיו של א. לממש את זכויותיהם של המבקשת ושל א. במשק. על כן, כך נטען, המבקשת אינה חבה כל חיוב כספי באופן אישי למשיבים. המשיבים דחו טענות אלה מכול וכול. לטענתם, הסכם ההלוואה נסב על חוב אישי של המבקשת ושל א., שנקלעו לקשיים כלכליים ופנו אל המשיבים לקבלת תמיכה כספית. פנייה זו הובילה לחתימת הסכם ההלוואה ולהעמדתו של המשק כבטוחה לפירעון החוב המשותף של בני הזוג.

4. ביום 16.12.2015 נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין בתובענה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי הסכם ההלוואה הוא חוזה למראית עין. בית המשפט המחוזי קבע אפוא, בסיכומו של פסק הדין, כדלקמן: "הוכח לפניי כי קיים חוב אמת של התובעת [המבקשת] לנתבעים [המשיבים] וכי מימוש המשכון נעשה מכוח זכות שבדין ובתום לב".

5. יצוין, כי בפסק הדין האריך בית המשפט המחוזי ב-45 יום צו זמני שנתן קודם לכן לעיכובם של הליכי מימוש המשכון לצורך מתן אפשרות למבקשת לפעול למיצוי זכויותיה.

הבקשה שבפני

6. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצדו בקשה לעכב את מימוש המשכון על המשק עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת, תוך שימת דגש על כך שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לנכס מקרקעין, שמשמש כבית המגורים היחיד שברשותה. המבקשת מצביעה על כך שאי-היעתרות לבקשה תוביל למימוש המשכון על המשק, דבר שיגרום לה לנזק בלתי-הפיך וימנע את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבלו טענותיה בערעור. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבים הם תושבי חוץ המתגוררים דרך קבע בקנדה ואשר בבעלותם מספר נכסי מקרקעין – ביניהם נכס בישראל. על כן, כך נטען, למשיבים לא ייגרם נזק חמור מעיכוב נוסף של הליכי המימוש של המשק עד להכרעה בערעור.

7. בהחלטתי מיום 28.1.2016 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על מימוש הליכי המשכון מושא הבקשה.