1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא, כבוד השופט גד ארנברג), שניתן ביום 13.5.14 בת"א 8057-05-12, בו נתקבלה באופן חלקי תביעה של לקוח כנגד עורך דינו, בגין ייצוג רשלני.
רקע
2. המשיב, עו"ד מרדכי מירסקי, שכר את שירותיו של המערער, עו"ד שמעון ביטון, על מנת שיטפל עבורו ועבור בני משפחתו, בארבעה עניינים משפטיים שונים (זאת בטרם הוסמך המשיב כעורך דין): (א) תביעה נגד בנק אדנים, לתשלום הפרשי שכר בגין תקופת עבודתו של המשיב שם (ב) תביעה נגד בית חולים הדסה, בגין טיפול רפואי רשלני בבנו של המשיב (ג) תיק הוצאה לפועל שנפתח נגד המשיב (ד) תביעת לשון הרע נגד אדם בשם רוזנברג.
בתביעה שהגיש לבית משפט קמא, טען המשיב, כי המערער התרשל בטיפולו בכל אחד ואחד מהתיקים הללו. כן הלין על כך, שהמערער הניח את התיקים בעמדת המזכירות במשרדו, כך שכל מי שעבר במקום היה יכול לראות את שמו על גב הכריכה שלהם. בגין כל אלה, ביקש המשיב לחייב את המערער בסכום של 72,941 ₪ וכן ביקש מבית משפט קמא ליתן צו המחייב את המערער להשיב לו את כל המסמכים המקוריים שמסר לידיו בנוגע לתביעות השונות.
3.בית משפט קמא קיבל את התביעה באופן חלקי: בהתייחסו לתביעה נגד בית חולים הדסה (בגינה תבע המשיב סכום כולל של 33,820 ₪), קבע בית משפט קמא, כי המערער "ללא ספק" התרשל בטיפול בתיק, בכך שלא צירף חוות דעת לתביעה. ברם, מאחר שהמשיב לא צירף את בנו כתובע נוסף, לא מצא בית משפט קמא לחייב את המערער לשלם למשיב בגין התנהלותו בתיק זה ודחה את עילת התביעה האמורה, תוך שהוא מציין, כי אין בכך למנוע מבנו של המשיב להגיש תביעה עצמאית בנושא "ומאידך, אין בהחלטה זו כדי לקבוע שמדובר ברשלנות בלעדית ומה תוצאותיה הכספיות" (בע' 6 לפסק הדין). בנוסף, לגבי הבקשה להורות למערער להשיב לו את המסמכים המקוריים שהמשיב מסר לידיו בנוגע לתביעות השונות, קבע בית משפט קמא, כי מדובר בתביעה כוללנית מידי (המשיב לא ציין מהם אותם מסמכים שלא הוחזרו) ולכן לא ניתן ליתן צו אופרטיבי בעניין. כן דחה בית משפט קמא את טענתו של המשיב לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין העובדה שתיקיו היו מונחים בעמדת המזכירות. בעניין זה, קבע בית משפט קמא, כי לא מדובר בהפרת חסיון כלשהו, בציינו גם, כי לא נטען, שהתיקים היו פתוחים לרווחה לעיני כל רואה.
4.בצד האמור, קיבל בית משפט קמא את טענות המשיב בדבר טיפול רשלני של המערער בתביעה נגד בנק אדנים, בתיק ההוצאה לפועל ובתביעת לשון הרע, ופסק למשיב סכום של 7,600 ₪, ללא צו נוסף להוצאות, בפירוט הבא: סך של 1,100 ₪ בגין התביעה נגד בנק אדנים (בגינה תבע המשיב 10,000 ₪), סך של 1,500 ₪ בגין תיק ההוצל"פ (בגינה תבע המשיב 6,000 ₪) וסך של 5,000 ₪ בגין תביעת לשון הרע (בגינה תבע המשיב 13,000 ₪).
על קביעות אלה, כמו גם על החלטתו של בית משפט קמא (מיום 11.4.14), לקבל כראיות הקלטות של שיחות טלפון שהתקיימו בין הצדדים, נסוב הערעור דנן. אדון להלן בעילות הערעור, כסדרן.
טיפול רשלני בתביעה נגד בנק אדנים
5.המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד בנק אדנים, לתשלום הפרשי שכר והחזר הוצאות בסך של 17,000 ₪, בגין תקופת עבודתו שם. המשיב טען, כי למרות שהוא הנחה את המערער להתנות כל פשרה בקבלת מכתב התנצלות מהבנק על טענותיו המכפישות בכתב ההגנה; למרות שהוא הנחה את המערער להתפשר על סכום של 12,000 ₪ נטו; ולמרות שביקש לראות את הסכם הפשרה ואת מכתב ההתנצלות לפני חתימת הפשרה – בפועל, לא עשה כן המערער: הבנק לא כתב מכתב התנצלות והמערער הסתפק באמרת הבנק, כי "הנתבעת חוזרת בה מהאמור בסעיף 1 לכתב ההגנה". בנוסף, המערער לא הקפיד שיהא ברור בהסכם, כי הסכום שיועבר למשיב יעמוד על 12,000 ₪ נטו ולא ברוטו, וכך גם לא הסכים להגיש בקשה לבית הדין בעניין זה, אלא שלח את המשיב לעשות זאת בעצמו, ללא הנחיות ברורות. כתוצאה, חויב המשיב בהוצאות של 1,000 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי, קיבל לידיו המשיב סכום של 9,500 ₪. בגין התנהלות זו, ביקש המשיב לחייב את המערער בתשלום ההפרש של 2,500 ₪ וכן ביקש לחייבו בסכום של 7,500 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו וחתימת הסכם הפשרה ללא מכתב התנצלות.
6.בפסק דינו, קבע בית משפט קמא כדלקמן: "מחד, התובע לא הצליח להראות כי דרש מהנתבע בזמן אמת לקבל את הסכם הפשרה ולאשר אותו. מאידך, על עו"ד המגיע להסכמה עם הצד שכנגד לקבל את הסכמת לקוחו לכך. הנתבע לא הצליח להראות שהתובע נתן את הסכמתו להסכם כפי שנחתם. עצם העובדה שהנתבע הסכים לפצות את התובע לאחר מכן בטיפול בתיק נוסף ללא גביית שכ"ט מלמדת שהנתבע [יוער, כי במקור נכתב בשגגה 'התובע'] היה מודע לכך שהוא לא קיבל הסכמה המשיב מראש". משכך, קבע בית משפט קמא, כי יש מקום לחייב את המערער לפצות את המשיב בגין "אי קבלת ההסכמה וניכויי המס שנקבעו בעקבותיה", אך סבר, כי הנזקים פחותים מאלה שנתבעו ואין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. זאת בהינתן, שלאחר אותו מקרה העביר המשיב לטיפולו של המערער עניינים נוספים "ואילו היה סבור בזמן אמת שהטיפול בו רשלני כפי שנטען בכתב התביעה, סביר להניח שלא היה עושה כן. עובדה היא שהתביעה הוגשה רק כ-6 שנים לאחר הרשלנות הנטענת". כן ציין, כי די בחזרתו של הבנק מטענותיו כלפי המשיב ואין מקום לפיצוי בגין אי קבלת מכתב התנצלות בנפרד. לפיכך, העמיד בית משפט קמא את הפיצוי בגין הרשלנות בטיפול בתביעה האמורה, על סכום של 1,100 ₪.