ע"א 53676-06-14 סעד נ' מתנ"ס עמותה לפעילות קהילתית מגאר ואח'

השופטת נאות-פרי-

שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח) מיום 26/5/14, בתיק אזרחי 9229-10-08, אשר במסגרתו התקבלה תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקיו עקב פציעה במהלך טורניר רוגבי.

רקע כללי –

1. התובע, מר וסים סעד, יליד 1987 (להלן: "התובע") נפגע ברגל שמאל בעת שהשתתף בטורניר של משחק רוגבי בעיר חדרה ביום 18/12/1999 (להלן: "הפגיעה" ו-"הטורניר", בהתאמה).

2. התובע היה בן 12 במועד הפגיעה.

3. התובענה שהוגשה בבימ"ש קמא, לפיצוי התובע בגין נזקיו עקב הפגיעה, הוגשה כנגד שלושה נתבעים. הנתבע הראשון - מתנ"ס העמותה לפעילות קהילתית במג'אר, הגוף אשר במסגרתו התאמן התובע ואשר היה אחראי על קבוצת התובע בטורניר (להלן: "המתנ"ס"). הנתבעת השנייה הייתה אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אריה"), אשר קיימה כיסוי ביטוחי נזיקי לפעילותו של המתנ"ס, בהתאם לפוליסת אחריות אשר הנפיקה אריה לטובת המתנ"ס. הנתבע השלישי היה איגוד הרוגבי בישראל (להלן: "איגוד הרוגבי"), אשר אירגן את הטורניר.

4. עילות התביעה היו בעיקרן שתיים. בפן הנזיקי – נטען כלפי המתנ"ס (ואריה כמבטחת המתנ"ס) כי הוא התרשל כלפי התובע בכל הנוגע לעצם השתתפותו בחוג הרוגבי (ללא קבלת הסבר בדבר מהות הסיכונים וללא קבלת אישור מההורים לגבי השתתפותו בחוג) ובכל הנוגע לכך שהמאמן היה ללא הכשרה כנדרש. כלפי איגוד הרוגבי נטען כי התרשל בכל הנוגע לניהול הטורניר ולניהול הקרב אשר במהלכו נפגע התובע, היות והפגיעה ארעה עקב "תיקול" של התובע על ידי שחקן יריב בעל מימדים גדולים בהרבה מממדיו של התובע. בפן הביטוחי – נטען בנוסף כי היה על המתנ"ס ועל איגוד הרוגבי לדאוג לכך שהפעילות של התובע במסגרת הטורניר תהיה מבוטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות מכוח הוראות חוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט") והואיל ולא הוקמה פוליסת ביטוח שכזו, נמנעה מהתובע היכולת לקבל לידיו את תקבולי הביטוח הפוטנציאליים.

5. המתנ"ס ואיגוד הרוגבי ביקשו לדחות את התובענה בפן הנזיקי, בשל עמדתן לפיה המדובר באירוע שלא ניתן היה למנוע, במסגרת תחרות ספורט רגילה, והסבירו כי המדובר בנפילה שהתרחשה תוך כדי מהלך חוקי במסגרת טורניר הרוגבי ("התיקול") וללא שקדמו לו מהלכים רשלניים אלו או אחרים (בין אם בנוגע לאימון ובין אם בנוגע לניהול הטורניר). בכל הנוגע להיבט הראייתי – צוין כי המדובר בתובענה שהוגשה בשיהוי משמעותי, לרבות לאחר שתביעה קודמת שהתבררה בבהמ"ש השלום בנצרת נמחקה (ת.א. 2742/04), וכי יש בכך כדי לגרום לנזק ראייתי. בנוסף, נטען כי לא היה צורך לקיים ביטוח מכוח חוק הספורט.

6. באשר לגובה הנזק, טען התובע כי עקב הפגיעה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 28%, בגין הפגיעה בירך רגל שמאל, אשר הותירה שבר עם תזוזה. עמדתו הייתה, כי סך נזקיו עולים כדי מיליון ₪, לרבות בשל פגיעה עתידית בהשתכרותו ונזק בלתי ממוני. לגבי תקבולי פוליסת הביטוח שלא הוקמה – טען התובע כי המדובר בסך של כ-77,000 ₪. בהקשר זה, טענת הנתבעים (כולם) היתה כי הנכות הינה בשיעור של 10% בלבד וכי הנזק הינו לכל היותר בסך של כ-50,000 ₪.