ע"א 52331-10-14 צבעוני נ' דוק השקעות (1988) בע"מ ואח'

1.המשיבים הגישו תביעת לשון הרע על-סך 400,000 ₪ כנגד המערער, אשר פורסמה באינטרנט.

בפרסום יוחסו למשיב 2 (להלן: המשיב) האשמות של ביצוע עבירות פליליות, כך צויין כי הוא טיפוס נאלח מהשוק האפור, וכי הוא פועל כמו סוחר סמים, מחפש ומנצל חולשות של אנשים הזקוקים לכסף נזיל ומהיר וכשאינם עומדים בתנאים "הוא שוחט אותם ולוקח להם הכל, תוך איומים, שקרים ופשעים" כך גם כי המשיב מאיים וכי אין להאמין לאף מילה שלו וכי מדובר בטיפוס שלילי. יתר על כן, המשיב אף מנסה "לגנוב פסקי דין לטובתו במעמד צד אחד...", חותם על תצהירי שקר וכשמדובר "באדם פוחז ונאלח, אשר יעשה כל מה שדרוש כדי לקחת מכם את כספכם, הכל כולל הכל".

לא מצאנו לפרט מעבר לאמור, על מנת שלא להוסיף על אשר כבר פורסם.

2.בית משפט קמא (כב' השופטת הבכירה חנה יינון) בפסק דינו מיום 29.7.2014, קבע כי המערער הוא אדם פרטי אשר הקים ומתפעל אתר אינטרנט בו פורסמו הדברים הפוגעניים. הרקע לפרסום, עיסוקה של המשיבה 1 (להלן: החברה), חברה העוסקת בניכיון שיקים אשר המשיב הינו מנהלה, וכשהורי המערער נטלו הלוואה מהמשיבה אשר התקשו בהשבתה ומשכך, חתמו על הסכם הלוואה ומשכון של נכס ובהמשך, העברת בעלות של הנכס לחברה. בנוסף, המשיבים נטלו על עצמם לפרוע חוב של הורי המערער לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, וכשבית משפט קמא מתאר בהרחבה את היחסים שבין הורי המערער לבין המשיבים.

יתר על כן, המערער אף הגיש תביעה כנגד המשיבים על-סך של כ- 3.7 מיליון ₪ בשל נזקים אשר לכאורה נגרמו לו על-ידי החברה ואשר גרמו לו, לטענתו, להיותו חסר כל (להלן: תביעת המערער).

3.המערער טען בתצהירו כעדות ראשית כי מדובר בתביעת סרק שיקרית, כי הדברים אותם פרסם באתרו הינם דברי אמת, ועל כן חוסים הם תחת הגנת "אמת בפרסום". כך גם כי לא נגרם למשיבים נזק, לאור כתבות אודותם באינטרנט אשר מדברים בגנותם. יתר על כן, לא מדובר בדף אינטרנט של המערער וכשהמערער גם מתייחס לאותם יחסים כלכליים בין משפחתו לבין המשיבים וכשלשיטתו הוא "קורבן" למעשי המשיבים וכי יש ענין לציבור בפרסום, הואיל ומדובר בהלוואות בשוק האפור. משכך גם קיימת הגנה של סע' 15(2) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

4.בית המשפט קמא קבע כי הפרסום הינו פרסום של לשון הרע, כאשר הוא נועד לבייש, לבזות ולהשפיל את המשיב כאדם ולהציגו כעבריין.

בהתייחס לטענות ההגנה שטען להן המערער, קבע בית המשפט כי הנטל הרובץ על המפרסם הנתבע בתביעת לשון הרע, להוכיח אמיתות הפרסום, אינו ענין של מה בכך, ובמיוחד מעת שהמערער ייחס למשיבים שורה של מעשים פליליים, אולם לא הציג כל ראיה להוכחתם, תוך הפניה גם לחקירתו של המערער.

כך גם קבע בית משפט קמא כי המערער הודה שלא ביצע כל תחקיר לפני שפרסם את הדברים ובסופו של יום לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר.

כך גם דחה בית משפט קמא את הגנת "תום הלב", בקובעו כי המערער לא נהג בתום לב בעת הפרסום וכי כוונתו הייתה לפגוע בשמם הטוב של המשיבים, עקב שימת ידם על נכסי הוריו.

5.עם זאת, בכל הקשור לשאלת הפיצוי, קבע בית המשפט כי המשיבים לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים כספיים ממשיים וכי אכן בוטלו עסקאות עתידיות מול לקוחות פוטנציאליים או כי נפגע משלח ידם, ומשכך פסק בית המשפט למשיבים פיצוי בסך 25,000 ₪ בלבד, בגין פרסום לשון הרע "הפוגעים והמשפילים כנגדם הנמצאים בבסיס התובענה", בתוספת שיערוך ממועד הגשת התביעה, וכך גם חיובו בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

6.טרם שנידרש לטענותיו של המערער מן הראוי לציין כי המערער נקט בלשון שמקומה לא יכירה בבית המשפט בהתייחסותו הן לשופטת קמא ואף בהתייחס לשופטים אחרים אשר עסקו בעניינו, כל זאת לאחר שכב' הנשיא השופט גרוניס (כתוארו אז) במסגרת ע"א 9202/12 דוק השקעות (1988) בע"מ נ' צבעוני (11.2.2013), ערעור שהגישו המשיבים על החלטת בית משפט קמא לפסול עצמו, ציין כב' השופט גרוניס "...בטרם אדון בערעור אעיר תחילה כי גם בתשובה לערעור זה, כמו בבקשת הפסלות, אין המשיב בוחל במלים וסגנונו אינו מקובל בהליכים משפטיים. השימוש בלשון כה בוטה והטחת האשמות בשופטים ללא כל בסיס מקשה על קיום בדיקה עניינית ורצינית של הטענות...".

דומה כי המערער לא הצליח להפנים דברים אלו.