ע"א 47060-01-15 טי.גי'.אי. השקעות נדל"ן בע"מ ואח' נ' ניר

השופטת יהודית שבח:

1.בית משפט קמא (ת"א 40676-05-11 בימ"ש שלום הרצליה, כבוד השופט י. שקד) הורה על ביטולם של מסמך ההצטרפות מיום 27.05.2009, ושל נספח עקרונות השיתוף שנחתמו ע"י המשיב בקשר להשקעה במיזם משותף לרכישת בית מלון בקוסטה ריקה, וחייב את חמשת המערערים לשלם לו סך של 545,200 ש"ח, המבטא את השבת הסכומים שהושקעו על ידו במיזם, בניכוי תשלומים שקיבל על חשבון התשואות שהובטחו לו, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.את התוצאה דלעיל ביסס בית משפט קמא על הממצאים העיקריים הבאים: הוצג בפני המשיב מצג חד משמעי ומחייב, שהתגלה כ"עורבא פרח", לקבלת תשואה מובטחת של 8% לשנה במשך שלוש שנים, והמשיב לא היה מתקשר בעסקה לולא הוצג לפניו מצג שווא זה; למשיב הוצג מצג שווא נוסף בהקשר לסכום הרכישה של בית המלון, עת ממסמכי ההתקשרות עולה כי הוא מתבטא ב-8,068,750$, שעה שבפועל נרכש תמורת סך של 4,130,000 $; כי הוצג למשיב מצג שווא בהתחייבות להשבת "עודפי תקציב" משלא קיבל כל השבה למרות הפער בין סכום הגיוס לבין סכום הרכישה בפועל; כי בוצעו כלפי המשיב מעשי הטעיה ותרמית; וכי ההסכמים הופרו כלפיו גם בשל אי הקמת ישות משפטית בבעלות המשקיעים.

אחריותם של כל אחד מהמערערים נומקה ע"י בית משפט קמא באופן הבא: המערערת 4 - מכוח היותה הצד הפורמאלי להתקשרות עם המשיב; המערערת 5 – מכוח היותה המתחייבת לתשלום התשואות; המערערות 1,4,5 - מכוח הרמת המסך שביניהן ולבין החברה המשווקת חברת טי ג'י אי השקעות מניבות (2008) בע"מ (להלן- טי ג'י אי מניבות) בהיותן אשכול חברות ומש"נוהלו בערבוביה וכגוף מסחרי אחד", וכן "בטשטשו גבולות"; המערער 2 - מכוח היותו בעל השליטה בחברות, "המוציא והמביא" ומכוח הרמת המסך בינו לבין החברות שבשליטתו; המערער 3- משהוא " זה שהציג לתובע את מצגי השווא... טרם חתימת מסמך ההצטרפות".

3.המערערים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הערעור שלפנינו. בהודעת הערעור המפורטת, בעיקרי הטיעון המשתרעים על פני לא פחות מ- 29 עמודים, ובטיעונים בעל פה לפנינו, פרשה באת כוח המערערים יריעת טיעון רחבת היקף, וחזרה גם על אותן הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא, משל ערכאת הערעור שומעת את התיק מחדש ומבראשית.

ואלו הם עיקרי טענות המערערים: לא הוצג למשיב מצג מחייב בדבר תשואה שנתית משההסכמים לא כוללים כל התחייבות לתשואה ושעה שההתחייבות שניתנה לו ע"י מערערת 5 היא "חיצונית להסכם"; כי לא בוצעו כלפי המשיב מעשי מרמה או הטעייה שהרי קיבל תשלומים על חשבון התשואות; כי ההבדל בין סכומי הגיוס מכלל המשקיעים לבין סכום הרכישה בפועל מהווה "רווח יזמי" לגיטימי הנוהג בעולם העסקים, ומכל מקום לא חרג מהסבירות; כי ההתחייבות למחיר הרכישה ביטאה רק תחימה מקסימאלית של גובה ההשקעה ללא התחייבות לסכום מינימום; כי הסכום שננקב במסמך ההצטרפות ביטא גם "את הפוטנציאל הגלום בנכס"; כי רק למשקיעים הנוספים, להבדיל מהמשקיעים הקיימים ובכללם המשיב, ניתנה הזכות להשתתף בחלוקת עודפי הנכסים של המיזם; כי המשיב לא טען בתביעתו להפרה המתייחסת לבחירת נציגות משקיעים, ומכל מקום זו לא הוקמה בשל העדר שיתוף פעולה מטעם מרבית המשקיעים; כי לא היה מקום לחייב את המערערת 1 משאינה צד להסכם עם המשיב ומשכספי ההשקעה לא שולמו לה כי אם לחברת טי ג'י אי מניבות, כי אין המדובר באשכול חברות כי אם בחברות שונות ונפרדות; כי לא היה מקום לחיובו האישי של המערער 2 שאינו צד להסכם; כי לא היה מקום לחיובו של המערער 3 משאינו אורגן של אף אחת מהחברות שנתבעו, אף לא בעל מניות, כי אם עובד שכיר "זוטר" של חברת טי גי אי מניבות; כי טעה בית משפט קמא עת ביטל את ההסכם וחייב בהשבה "כאשר נמנע מלדון בהשבת הזכויות בנכס והתשואות שקיבל המשיב": אף טעה עת פסק למשיב פיצוי בגין עגמת נפש שאינה רלבנטית לעסקת השקעה.

4.המשיב תמך בפסק דינו של בית משפט קמא מנימוקיו, ובין היתר ביקש ליתן דגש לטענות הבאות: הוכחה כלפי המשיב מסכת של מצגי שווא ומרמה, המערערים לא נתנו הסבר לפער שבין סכום הגיוס לבין סכום הרכישה ומה נעשה בסכום ההפרש המתבטא בכ- 3 מיליון דולר; כי המערערים יצרו "מסך ערפל ובלבול" באשר לפעילותם המשותפת; כי המערער 2 הוא בעל השליטה במערערת 4 שהינה בעלת השליטה במערערת 5 שהינה הבעלים של בית המלון, כי המערער 3 פעל בשם המערערת 1 אף הציג עצמו כפועל מטעמה, וכי יש ליתן משקל לאי התייצבותו לדיון ולהיעדר כל ניסיון מטעמו לנסות לסתור את טענות המשיב בהקשר למיקומו בפרשיית המרמה.

5.לאחר ששבים ומעיינים בטיעוני הצדדים, ונותנים את הדעת למוצגים אליהם הפנו בעלי הדין, המסקנה המתבקשת היא שאין מנוס מדחיית הערעור. להלן אמנה את הטעמים לכך:

6.המערערים פרשו בפנינו, כאמור, יריעת מחלוקת רחבה, כמו ניסו לנהל את המסכת הראייתית פעם נוספת. השגותיהם על מסקנותיו של בית משפט קמא בדבר מצגי השווא שהוצגו למשיב, לפיהן "הוצג בפני התובע מצג חד משמעי, ולא צפי ערטילאי ומותנה, וכלשון המסמך הבטחה מובטחת של 8%"; כי המדובר במצג שווא שהתגלה כ"עורבא פרח"; כי המשיב לא היה מתקשר בעסקה לולא מצג השווא בדבר התשואה המובטחת; כי "מדובר בהטעיה", כי "הוצגה בפני התובע עובדה כוזבת, בידיעה שהיא כוזבת או למצער מתוך קלות ראש ותוך כוונה להטעותו"; כי הוצג בפניו מצג שווא נוסף בדבר היקף ההשקעה - תוקפות למעשה ממצאי עובדה מובהקים הנטועים היטב בחומר הראיות.

ההלכה היא:

"...שהביקורת של בית משפט לערעורים על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הינה מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים...

... אלה הם חריגים. להוציא חריגים אלה, צריך טעם מיוחד להתערבות של ערכאת הערעור בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית: צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי כך שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים. כך, לדוגמה, במקרה בו הערכאה הדיונית לא נתנה את דעתה לפרטים מהותיים בחומר הראיות, שיש בהם כדי לשנות את קביעתה, או במקרה בו הגירסה שנתקבלה על ידי הערכאה הדיונית מופרכת על פניה וחסרת כל היגיון"