ע"א 4364-05-14 ש. כ. מאגרי אנוש בע"מ נ' בן דוד

בפניי שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת הדס פלד), שניתן בתא"ק 9522-06-12, ביום 20.3.14.

הערעור האחד מספרו ע"א 4364-05-14 אשר הוגש על ידי חברת ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ (שתקרא להלן: "המערערת", או "החברה") היא הנתבעת בתובענה שהוגשה לבימ"ש קמא, ואילו הערעור השני שמספרו ע.א. 11415-05-14 הוגש על ידי התובע, עו"ד דוד בן דוד (שייקרא להלן: "המשיב" או "עו"ד בן דוד").

תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.עו"ד בן דוד ייצג את המערערת בתביעה כנגד חברת מיצר לפיתוח בע"מ (להלן: "חברת מיצר"), בבית משפט השלום בתל אביב (להלן: "התביעה נגד מיצר"), שהועמדה על סך 1,743,672 ש"ח.

בין המערערת לבין המשיב נערך הסכם שכר טרחה, במסגרתו סוכם, כי עו"ד בן דוד יהיה זכאי לשכר טרחה של 5% מהסכום הכולל שייפסק לזכות החברה, בתוספת מע"מ; 2.5% ישולמו במועד מתן פסק הדין, והיתרה של 2.5% תשולם עם הגבייה (להלן: "הסכם שכר הטרחה" או "ההסכם").

התביעה נגד מיצר התקבלה במלואה (להלן: "פסק הדין נגד מיצר"), והחברה שילמה לעו"ד בן דוד סך של 50,000 ש"ח, המהווים את המחצית הראשונה של שכה"ט בהתאם להסכם, דהיינו 2.5% מסכום פסק הדין הכולל (2,100,000 ש"ח), וכן את סכום המקדמה והתשלום בגין ישיבות בית משפט כקבוע בהסכם.

חברת מיצר הגישה ערעור על פסק הדין שניתן נגדה (ע"א 2937/07) (להלן: "הערעור על פסה"ד נגד מיצר"), במסגרתו ניתן ביום 7.10.2008 פסק דין, בו נקבע, כי התיק יוחזר לבית משפט השלום להשלמת הקביעות העובדתיות והמשפטיות, אם כי לא ניתן עיכוב ביצוע. דהיינו, פסק הדין לא בוטל מבחינת התוצאה האופרטיבית, ונותר על כנו עד למתן פסק דין משלים.

לאור העובדה שמיצר לא שילמה למערערת את הסכומים שנפסקו נגדה, על אף שלא ניתן עיכוב ביצוע, פתחה המערערת תיק בהוצאה לפועל (01-47589077). אין חולק כי התיק נפתח באמצעות עו"ד אלקושי, שהוא עו"ד שכיר אצל המערערת, ולא באמצעות המשיב (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), וכי הוטלו עיקולים זמניים על נכסיה של מיצר במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

ביום 25.6.2007 חתמה החברה עם מיצר על הסכם פשרה, לפיו חובה של מיצר לחברה בתיק ההוצל"פ (בסך 2,205,311 ש"ח) ישולם ב-36 תשלומים חודשיים בהיקף ובאופן כקבוע בהסכם.