פס"ד בנושא התיישנות, בתי משפט ומעשה בית דין

השופט יונה אטדגי

1.זהו ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט גיא הימן), אשר דחה את תביעתו הכספית של המערער נגד המשיבים (ת.א 34189-01-13).

רקע קצר

2.המערער היה הבעלים הרשום של 88 אחוזים ממניות המשיבה 1 (להלן – החברה, בשמה הקודם: א. חן הפקות ותקשורת (2000) בע"מ), ו-12 אחוזים מהמניות הוחזקו על-ידי הייפלר יגאל (להלן-הייפלר).

בתביעה קודמת שהוגשה לבית-משפט השלום בתל-אביב יפו, ת.א 43658/03 (להלן – התביעה הראשונה), על ידי המשיב 2 (להלן – המשיב) והייפלר נגד המערער (ופורמלית גם נגד החברה).

עתרו השניים לפסק דין הצהרתי , לפיו המערער מחזיק במניות הרשומות על שמו בנאמנות עבור המשיב וכן תבעו מהמערער להשיב לחברה כספים שנטל ממנה שלא כדין.

המערער טען, מנגד, שהוא הבעלים האמיתי של מניות החברה שהוחזקו על ידו, וכי משגילה כי הייפלר והמשיב מבצעים בחברה פעולות מרמה וגניבה, הוא עצר את פעילותה העסקית של החברה, שילם (באמצעות החברה) את חובותיה לנושים ומשך מהחברה את הסכומים שהגיעו לו כדין, בשל השקעות בעלים שביצע בה, רכישת ציוד עבורה ומתן שירותים משפטיים לחברה, למשיב ולשותפו.

עוד טען המערער, כי לאחר שמשך מהחברה את הכספים שהגיעו לו הוא גילה שיש לחברה חובות נוספים לנושים נוספים ופרע חובות אלה מכיסו הפרטי. בשל כך הגיש המערער במסגרת אותה תביעה גם תביעה שכנגד.

בפסק-הדין שניתן באותה תביעה (ביום 1.9.11, נספח 14 למוצגי המערער) קיבל כב' השופט דן מור את גירסתם של המשיב והייפלר, נתן צו הצהרתי כפי שביקשו וחייב את המערער להשיב לחברה סכום הקרוב לחצי מיליון ₪, וכן דחה את התביעה שכנגד (להלן – פסק הדין הראשון).

בערעור שהוגש על פסק הדין הראשון, ע"א 44832-10-11, הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף פסק-דין, כי הקביעות בפסק-הדין הראשון יישארו על כנן, למעט קיזוז כספי בסך השווה ל-42,500 דולר מהסכום שנפסק (פסק-דין מיום 24.12.12).

3.בתביעה מושא הערעור, שהוגשה בחודש ינואר 2013 תבע המערער את החברה ואת המשיב, לשלם לו סכומים כספיים שונים ששילם עבור החברה, החזר הלוואות והשקעות וחוב שכר טרחה ודמי ניהול.

לפי חשבונו, חובות אלה עלו לסך של כ-1.4 מיליון ₪, ו"משיקולים של אגרה" הועמדה התביעה על סך 1 מיליון ₪.

המשיבים הגישו כתב הגנה, במסגרתו הכחישו את החובות הנטענים, וכן טענו – ואף הגישו בקשה על כך – כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית-דין ובשל התיישנות.

לאחר קבלת תגובת המערער לבקשה לדחייה על הסף, נתנה כב' השופטת פרוסט-פרנקל החלטה, שזה חלקה האופרטיבי (נספח 5 למוצגי המערער):

"לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי, כי לא מדובר בעילות זהות.