ע"א 12145-05-14 מ.מ.מ. אגרו - לוג'יק ישראל בע"מ נ' י. א. אריזות - שיווק (1988) בע"מ

1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט מ' תמיר), שניתן בת.א. 19872-12-10, ביום 17.3.14, במסגרתו התקבלה במלואה תביעתה השטרית של המשיבה - חברת י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "התובעת") נגד המערערת - מ.מ.מ. אגרו לוג'יק ישראל בע"מ (להלן: "המערערת" או "הנתבעת"), בתיק הוצל"פ מספר 01-78157-10-8. הערעור נסב גם על החלטת הביניים של בימ"ש קמא, מיום 17.1.2012 במסגרתה דחה את בקשת המערערת להגיש הודעת צד ג' נגד חנן פסטרנק (להלן: "פסטרנק"), וכן על החלטות בימ"ש קמא מיום 31.10.2013 ומיום 17.3.2014 במסגרתן נדחתה בקשה לעיכוב מתן פסק הדין עד להכרעה בתביעת המערערת כנגד פסטרנק בת.א 38860-03-10, שהתנהלה בבית משפט השלום ברמלה (להלן: "פסה"ד ברמלה").

2.ביום 30.9.2014 - לאחר מתן פסק דינו של בימ"ש קמא - ניתן פסה"ד ברמלה, שם הוגשה תביעה על ידי המערערת נגד פסטרנק, לביצוע שלושה שיקים בסך 400,000 ש"ח, כל אחד. לאחר הגשת התנגדותו של פסטרנק לביצוע השיקים, ביהמ"ש ברמלה קיבל את ההתנגדות באופן חלקי, וקבע, כי סכום הקרן שעל פסטרנק לשלם למערערת הוא 175,000 ש"ח.

כעולה מפסק דינו של בימ"ש קמא, עיקרו סב סביב המחלוקת שהייתה קיימת בין המערערת לבין פסטרנק, בקשר עם ההסכם שנכרת ביניהם ביום 27.7.2009. כעולה מפסה"ד ברמלה, הוא דן והכריע בטענות הכספיות שבין המערער ופסטרנק בקשר עם ההסכם, וקבע, כי יתרת הסכום שעל המערערת לגבות מפסטרנק עומדת ע"ס של 175,000 ₪, זאת מתוך המקדמות ששילמה לו.

עוד עולה מפסק דינו של בימ"ש ברמלה, כי לנגד עיני ביהמ"ש עמד פסק דינו של בימ"ש קמא, והוא אף ציין בפסק הדין, כי יצא מנקודת הנחה, שהשיק נשוא הערעור דנן נפרע לידי פסטרנק, בין אם באמצעות הצגתו בבנק, ובין אם על ידי הסבתו לצד שלישי.

העולה מן האמור הוא, כי קיים קשר אמיץ ובלתי נפרד בין המחלוקת בערעור דנן, לבין פסה"ד ברמלה.

3.בדיון שנערך בפניי ביום 17.12.2014, העלו הצדדים את קיומו של פסה"ד ברמלה, וב"כ המשיבה טען, כי קיומו של פסק הדין מייתר למעשה את הערעור.

בהמשך, ובעקבות מתן פסה"ד ברמלה, הגישה המשיבה בקשה לצירוף ראיות נוספות שנתקבלו לטענתה לאחר הדיון: טופס בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שפתחה המערערת כנגד פסטרנק; אישור ב"כ המערערת מיום 18.12.14 כי פסטרנק שילם למערערת 220,000 ש"ח, ושיק בנקאי לפקודת ב"כ המערערת ע"ס 220,000 ש"ח.

לטענת המשיבה, לאחר הדיון בערעור, פסטרנק שילם למערערת סך של 220,000 ש"ח (קרן בסך 175,000 ש"ח), והמערערת התחייבה לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגדו. לטענתה, הראיות הנוספות מלמדות, כי דין הערעור להידחות, שהרי מששילם פסטרנק למערערת - המערערת חייבת לשלם סכום זה למשיבה, שאם לא כן, תרוויח 175,000 ₪ נוספים, שלא כדין.

4.כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 8.4.15, אין ספק כי במקרה דנן יש מקום להתיר את צירוף הראיות המבוקש. אמנם ככלל, אין להתיר הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור, ואולם, בענייננו, מדובר בראיה שלא נולדה בטרם מתן פסק הדין נשוא הערעור, היא רלוונטית ומהותית, יש בה כדי לקדם את גילוי האמת, ולפתור את המחלוקת בערעור (תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשס"ה), בעמ' 616-617; ע"א 3991/06 כץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2008 (3) 554).

5.הואיל ופסה"ד ברמלה אינו חלוט, שכן הוגש עליו ערעור על ידי המערערת לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 48861-11-14), רואה אני לנכון לעכב את מתן פסק הדין בערעור דנן, עד למתן פסק דין חלוט, אשר יכול ויהיה בו כדי להשליך באופן מהותי ואינהרנטי על פסק הדין כאן, ואשר יש לקוות, כי יתקבל בקרוב.