סע"ש 64621-12-14

1. לפנינו בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות של בית המשפט בישראל ובהעדר עילה (להלן גם: "הבקשה").

2.התובעת-המשיבה הגישה תביעה כנגד בנק הפועלים (המבקש, להלן: "הנתבע" או "הבנק").

התובעת עבדה בנציגות הבנק בפרנקפורט החל מיום 18.3.2003 ועד ליום 30.6.2014. בתביעתה ביקשה כי בית הדין יקבע שהבנק הפלה אותה לרעה וכי יינתן צו המורה לבנק להשוות את תנאי סיום העסקתה לתנאי הסיום של עמיתיה בבנק, ולהעניק לה "כתב שיפוי" כנהוג.

התובעת עתרה לחייב את הבנק בפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין התנהלות מפלה בשל היותה אישה תוך הפרת חוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. כן התבקשו הפרשי פיצויי פיטורים לפי הדין הישראלי בסך של 87,187 אירו (417,896 ₪ נכון למועד הגשת התביעה).

עוד התבקש כי הבנק יפצה את התובעת בגין נקיטה בהליך פיטורים בניגוד לדין והפרת חובת קיום השימוע בסך 46,500 אירו (222,879 ₪ נכון למועד הגשת התביעה).

3.הבנק הגיש כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף – היא הבקשה שלפנינו.

טענת הבנק, בתמצית, היא שיש לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות נוכח קיומה של תניית שיפוט ייחודית השוללת את סמכותו של בית דין זה והקובעת שבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בפרנקפורט ולחלופין בית המשפט בציריך. לשיטת הבנק גם אם יוחלט שלבית דין זה הסמכות לדון, הרי שעל פי ההסכם בין הצדדים בכל מקרה יחול הדין הגרמני על כל עילות התביעה. גם לפי מבחן "מירב הזיקות" הפורום הנאות לדון בתביעה הוא בית הדין לעבודה בפרנקפורט. עוד הוסיף הבנק שיש לדחות את התביעה בהעדר עילה ומחוסר תום לב, משהתובעת נהנתה במשך שנים מתנאים מיטיבים לפי הדין הגרמני ואף מעבר לו וכעת כופרת בהסכם העסקתה. כמו כן התובעת כומסת עובדות המעידות כי מרכז חייה היה ונותר בגרמניה.

4.התובעת הגיבה לבקשה וטענה בתגובתה כי סעד של מחיקה על הסף מופעל ביד קמוצה, ובבית הדין לעבודה ביתר שאת.

עיקר תגובת התובעת התמקד בטענה כי תניית השיפוט שעליה מסתמך הבנק אינה תקפה ורלבנטית. זאת בשל שינוי ארגוני שערך הבנק בשנת 2006, שבמסגרתו הועבר הפיקוח על התובעת מחברת הבת בציריך, שווייץ - לבנק בתל אביב, ישראל. המהלך הארגוני שינה הן את מקום השיפוט החלופי והן את כוונות הצדדים וציפיותיהם. מאחר שהתובעת אזרחית ישראל ושבה להתגורר בישראל בתום תקופת העסקתה, ברי כי מירב הזיקות קושרות את המקרה לדין הישראלי ולערכאה הישראלית.

5.עובדות שאינן במחלוקת 

• התובעת עבדה בבנק בשתי תקופות העסקה שונות, בין השנים 1966-1990 (להלן: "התקופה הראשונה") ובין השנים 2003-2014 (להלן: "התקופה השנייה").