סע"ש 56455-11-14

1.לפניי בקשה מטעם התובע לגילוי ועיון במסמכים. בטרם אדון בבקשה ואכריע בה לגופה, אעמוד ראשית ובקצרה, על מהות התביעה שהוגשה בהליך זה.

2.התובע טוען בתביעתו כי הנתבע מס' 2 (להלן: הנתבע"), אשר כמעסיקו הפורמאלי, הינו למעשה ריק מתוכן, והוא שימש רק כ"צינור" להעברת כספים בין הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") לתובע, ללא כל מעורבות ממשית בעבודתו היומיומית במשך 17 שנות עבודה. לטענתו, הנתבעת היא זו שהיתה מעסיקתו ולכל הפחות היו הנתבעים מעסיקים במשותף.

3.התביעה הוגשה תחילה כתביעה לסעד הצהרתי בלבד, בה ביקש התובע כי בית הדין יצהיר על שכרו הקובע לצורך תשלומי פנסיה וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו פנסיה בהתאם להסכם הקיבוצי החל עליה ולמשכורת ששולמה עבורו.

בהחלטה אשר ניתנה ביום 26.3.2015, בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להורות לתובע לכמת את תביעתו, נקבע, כי אמנם הצהרת בית הדין בדבר עצם קיומם של יחסי עובד ומעסיק, הינה תנאי ראשוני לכל סעד אחר, במקרה הנדון אולם אין להתיר לתובע במקרה זה לפצל את תביעתו. זאת במיוחד, כאשר התובע מכוון בתביעה לסעד כספי. על כן, חוייב התובע בהחלטה כאמור לתקן את תביעתו באופן אשר תכלול את הסעד הכספי המלא הנדרש לרבות תשלום האגרה בהתאם, וכן יפרט את עילות התביעה והבסיס לסכומים הנדרשים.

יצוין כי בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, ביקש התובע להורות על גילוי המסמכים הנזכרים לעיל, אולם בית הדין חייב אותו תחילה לפנות אל הנתבעים בצורה ישירה ובכל מקרה, להעלות את טענותיו במסגרת בקשה עצמאית ונפרדת.

4.כתב תביעה מתוקן, על סך של 350,000 ₪, הוגש מטעם התובע. התובע כאמור, טוען כי היה עובד מן המניין אצל הנתבעת, כי הנתבע רק נחזה להיות המעסיק שלו וכי במערכת היחסים שבין הנתבעת לנתבע שימש הנתבע כ"צינור" להעברת כספים מהנתבעת לתובע, "ללא כל השפעה עליהם". התובע ציין כי הוצע לו בתקופה שבסמוך לפרישתו, להמשיך את אותה העבודה שהוא עשה עד לאותה עת ישירות אצלה, "אולם המו"מ לשם כך לא הסתייע...".

לטענת התובע בכתב התביעה, על אף היותו עובד מן המניין, הוא לא קיבל מהנתבעת את הזכויותיו המגיעות לו על פי דין, לרבות על פי הסכמים קיבוציים החלים על הנתבעת- ובעיקר את הזכות לפנסיה כמקובל אצל יתר עובדיה. לפיכך, אין לו מנוס מלהגיש את התביעה, "על מנת לקבל את זכויות הפנסיה" המגיעות לו מהנתבעת.

הסעדים המבוקשים מבית הדין בתביעה, הינם: