ירין פאעל נ' אופיסופט בע"מ

התובע עבד בנתבעת, חברה למתן שירותי מיקור חוץ של בינה/תובנה עסקית (BI), מחודש ספטמבר 2009 עד ליום 26.3.2015. התובע נתן שירות ללקוחות שונים של הנתבעת בתחום המחשוב – מנורה מבטחים, הסוכנות היהודית, הרשות לבטיחות בדרכים, נמל אשדוד. 

1. בפניי בקשת הנתבעת להעברת התיק מחמת חוסר סמכות מקומית, לבית הדין בתל אביב שלו נתונה הסמכות המקומית לנוכח מקום העבודה ומקום ביצועה. לטענת הנתבעת, חלק הארי של עבודת התובע בוצע בתל אביב – כ-4,671 שעות בהן עבד במנורה, לעומת מספר שעות מועט בהן עבד בירושלים ובבאר שבע. הנתבעת צירפה טבלת שעות מפורטת. לפי טבלה זו התובע עבד במנורה מבטחים (תל אביב) סך הכל 4,671 שעות, בסוכנות היהודית (ירושלים) 212 שעות, הרשות לבטיחות בדרכים (ירושלים) 452 שעות ובנמל אשדוד 459 שעות. בשנת 2015 עבד התובע 174 שעות במנורה מבטחים ועובר לסיום עבודתו (שאירע בחודש מרץ 2015), עבד התובע 32 שעות בעניין זמני ברשות לבטיחות בדרכים בירושלים, הואיל ועבודתו במנורה מבטחים הסתיימה. כמו כן הצביעה הנתבעת על כי כתובתה ברחוב אלנבי בתל אביב וכי נחתה תניית שיפוט בהסכם עם התובע.

2. התובע, המתגורר בירושלים, מתנגד לבקשה. לטענת התובע זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ולפיכך לא ניתן להעלותה בשלב זה. כמו כן טען כי עניין הסמכות המקומית נועד להקל על התובע ולאפשר לו לבחור היכן להגיש תביעתו. התובע עבד בסיום עבודתו בירושלים, וכמו כן מספר חודשים במהלך כמה שנים במשך עבודתו, ועל כן נתונה הסמכות המקומית לבית הדין בירושלים. התובע פוטר עת עבד בירושלים. תניית השיפוט עליה חתם התובע בהסכם עם הנתבעת אין בה ולא כלום כיוון שאין להתנות על הסמכות המקומית בבית הדין לעבודה ולא בכדי נטענה טענה זו בלשון רפה, ומוטב לה לולא נטענה.

    

   הכרעה

3. תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת את כללי הסמכות המקומית בתביעה המוגשת לבית הדין לעבודה:

   "(א)מקום השיפוט הוא -

   (1)בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה";

    

4. מקום ביצוע העבודה ברוב ככל שנות עבודתו של התובע – 4,671 שעות משנת 2009 ועד שנת 2015 - היה בתל אביב. דומה שאין על כך מחלוקת, גם אם פה ושם במשך השנים עבד התובע באשדוד ובירושלים, מספר שעות פחוּת ומצומצם בהיקפו. המחלוקת היא לגבי מקום העבודה האחרון – האם 32 השעות שעבד התובע בירושלים מביאות לכך שמקום עבודתו שם ייחשב "מקום עבודתו האחרון" ומקימות לבית הדין בירושלים סמכות מקומית, אם לאו. לא נעלם מעינינו הדגש אותו שם בית הדין הארצי על מקום ביצוע העבודה האחרון (בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש נ' פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ (ניתן ביום 13.12.09); ר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום 30.6.14)). אף על פי כן, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה דנן, מקום בו עבד התובע בירושלים אך ימים ספורים (32 שעות סך הכל) עובר לסיום עבודתו, תקופה קצרה ביותר, קשה לקרוא למקום זה "מקום עבודתו האחרון" ולמעשה המקום האחרון בו עבד הינו זה בו עבד מרבית שנות עבודתו בנתבעת כולל בחודשים שקדמו לסיום עבודתו בראשית שנת 2015, במנורה מבטחים בתל אביב.

5. הסמכות המקומית נתונה אפוא לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

    

   סוף דבר