סע"ש 40452-06-16, דר' אהוד מילר נ' קרן המחקרים- תאגיד הבריאות ליד המרכז הרפואי תל אביב

1.המבקש החל עבודתו באיכילוב בשנת 1993, כסטודנט, החל בסטאז', בשנת 1996 ומ-2002 החל בהתמחות, עד שבשנת 2008 קיבל מומחיות ככירורג פלסטי. ב-2009 יצא להשלים FELLOWSHIP בהולנד, שם למד את מלאכת ניתוח המוהס (מומחיות נדרשת להצלת מטופלים הלוקים בגידולים ממאירים בעיקר בעור הפנים ולאחר שהוסר הגידול). כחלק מהאישורים שנדרש על מנת לצאת לתת ההתמחות היה עליו להציג אישור למחלקת ההגירה (בהולנד) כי עם סיום השתלמותו יחזור לעבוד באיכילוב. פרופ' גמזו, אז מנהל בי"ח איכילוב, התנה את מתן האישור בכך שהמבקש "יחזור לאיכילוב ויבצע - על חשבונו במשך שנתיים, ללא כל תמורה", פרוצדורות רפואיות (=ססיות) בשעות אחה"צ, מעבר לשעות העבודה, כביכול שמימנו משכורתו. ססיות מבוצעות במשמרת שניה של ביה"ח, לאחר שהרופא מחתים כרטיס נוכחות בשעה 15:00 ומאותה שעה, מבצע ססיות, הממומנות ע"י התאגיד (המשיב 1) והכל ליעול וקיצור תורים.

[יצוין כבר עתה: המבקש אינו מציין מתי כך דרש פרופ' גמזו ומתי ניתן האישור כבקשתו לשלטונות ההגירה).

ב-15.11.09, סמוך לשובו, נחתם הסכם העסקה בין המבקש לתאגיד ("ההסכם").

משנת 2010 ממשיך המבקש לעבוד במחלקת כירורגיה פלסטית באיכילוב, מקים את תחום ניתוחי המוהס, מחלקה מקצועית ומובילה בתחומה, תודות למבקש.

מ-2010 ועד 2015 עובד המבקש באיכילוב במחלקה לכירורגיה פלסטית ("המחלקה") כחלק בלתי נפרד מהצוות הרפואי המומחה; המבקש מבצע בימי ג' בשעות אחה"צ ססיות כדי "לממן" העסקתו בבוקר, ססיות בגינן לא קיבל פרוטה בשנים אלה (824 ססיות, לאחר שסיים תורנותו במחלקה, מעל מליון ₪ במחירי קרן, העומדת לזכותו).

המבקש פנה שוב ושוב לדר' פייר, סמנכ"ל רופאים באיכילוב וסמנכ"ל רופאים בקרן "(מדובר בכפל תפקידים של ממש!!)" ("הסמנכ"ל") כדי לשנות "מתכונת העסקתו העקומה" ולהכיר בו כרופא מומחה מן המנין וקבוע באיכילוב, ובבקשה לקבל תמורה על הססיות, אלא שהסמנכ"ל לא נענה לבקשותיו, גם לא "למנותו בדרך של קידום מקצועי כמנהל שירות שאינו דורש עמידה במכרז".

משלא יכול היה עוד, הודיע המבקש לפרופ' ברבש (מנהל המרכז הרפואי דאז) כי אין בכוונתו להמשיך ולהיות מועסק בתנאים אלה. פרופ' ברבש הציע כי יבצע 70 פעולות בחודש (כשביצע 45) כדי שיקל עליו לקבל בקשתו – כמות ניתוחים שאיש מקצוע אינו יכול לעמוד בה "(תוספת 90 שעות בחודש!!; דרישה לעבודה רציפה של 13 שעות מדי יום!!)" ובהתאם, הודיע המבקש ב-1.3.15 על הפסקת עבודתו. אז הציעו הסמנכ"ל ("בכובעו כסמנכ"ל רופאים באיכילוב") כי ימיר התפטרותו בבקשה להפחתה זמנית (לחצי שנה) של היקף משרתו ליומיים בשבוע, ססיות ביום המרפאה אחה"צ, כבקשתו, "בתשלום נפרד. בעוד חצי שנה נראה איך ממשיכים".

הסמנכ"ל, בחות"ל קיצוני, ביקש מהמבקש לחזור בו מהתפטרותו (שהיתה גורמת לאיכילוב נזק כלכלי ותדמיתי רב), בין היתר כדי לאפשר לו למנות מחליף למבקש.

ביום 26.4.15 שלח התאגיד למבקש אישור בדבר שינוי היקף משרתו.

מיד לאחר ששוכנע "במתק שפתיים של הרופאים הממונים" לחזור בו מהתפטרותו, החלה הנהלת ביה"ח באיתור מועמד חלופי "ולקראת תום חצי השנה" גייסה את דר' איתן הולצר, למחלקת העור לניתוחי המוהס. דר' הולצר נעדר מאיכילוב מדי חודש, "לפחות 7 ימים ושב לארצו לביצוע ניתוחי מוהס להשלמת הכנסתו" ("הולצר").

ב-21.2.16 מר שבי שמלו, "סמנכ"ל משאבי אנוש של איכילוב, ומסתבר שהינו גם סמנכ"ל משאבי אנוש של התאגיד" ("שמלו") שלח למבקש מכתב בו דרש שישוב למשרתו הקודמת. המבקש סירב לשוב למתכונת העסקתו הקודמת, כשברור שלא היה מסכים לכך, לוּ כך היה מודיע לו ביה"ח בזמנו (שהרי במשך 23 שנה עבד באיכילוב והעדיף את הרפואה הציבורית על הפרטית, חרף ההצעות הרבות שקיבל).

ב-23.3.16 זומן לשימוע בטרם הפסקת עבודה, בשל סרובו לשוב לעבודה בהיקף 87%.

ב-21.4.16 נערך לו שימוע בפני הסמנכ"ל ושמלו (שניהם "בשני כובעים"). המבקש שָטח בהרחבה טענותיו, "בין היתר טען להתנכלות ורדיפה אישית" של הסמנכ"ל כנגדו, כש"התעמרות זו והפגיעה הכלכלית בו נמשכת שנים וכוללת הפליה אל מול רופאים אחרים במחלקה, התנהלות מבזה שלא בתום לב, הוצאת דיבתו רעה ועוד".

ב-7.6.16 החליט התאגיד על סיום העסקתו, תוך שפרט "סיבות שונות ומשונות" המסתכמות ברעיון אחד, שהוא מעדיף הרפואה הפרטית על הציבורית ונסיון התאגיד להעמידו כרודף בצע, שמה ללעג 23 שנות עבודתו בבי"ח איכילוב ("מב/1").

רק בשל העובדה כי בהעדר עילות וטענות כנגד המבקש, מתרכז מב/1 בהכפשת שמו, ראוי כי יעתר ביה"ד לבקשת המבקש.

4.טענות המבקש לצו המניעה: