סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
18922-12-13
14/09/2016
|
בפני השופטת:
עידית איצקוביץ
|
| - נגד - |
תובע:
אריאל שריג
עו"ד נורית פלג
|
נתבעים:
1. טופ-וור בע"מ
2. אדם לרר
3. אורן לרר
4. דין לרר
עו"ד אהוד חיים חגואל
עו"ד אשר פדלון
|
| פסק דין |
1.התובע, מר אריאל שריג, הגיש תביעה כנגד חברת טופ וור בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "טופ וור") שבה הוא בעל 25% ממניותיה, וכנגד יתר בעלי המניות בטופ וור: מר אדם לרר (להלן: "אדם"), מר אורן לרר (להלן: "אורן") ומר דין לרר (להלן: "דין"). שלושת האחרונים הם אחים וגם בעלי מניות בטופ וור.
הנתבעת עוסקת בתחום השכרת ביגוד מקצועי וטקסטיל למפעלים, בתי חולים, מסעדות ומוסדות שונים.
עניינה של התביעה הוא תשלום זכויות הנובעות ממעמד התובע כ"עובד" וזכויות הנובעות מסיום העבודה ובהן פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי שכר, החזר קיזוז שלא כדין ופיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר. כן ביקש התובע בתביעתו להורות לנתבעת להעביר לקופות פנסיה ולקרן השתלמות את הכספים שהיה עליה להעביר בהתאם לזכויות התובע ושכרו כפי שסוכם ב"הסכם המייסדים".
2.טענות התובע
התובע טוען כי הוא עובד אצל הנתבעת החל מיום 27.3.07 עת נחתם בינו לבין הנתבעים 2,3,4 "הסכם המייסדים" שעל פיו רכש התובע 25% ממניות החברה.
שכרו ההתחלתי של התובע עמד על 5,500 ₪ נטו לחודש, ולאחר מספר חודשים הועלה לסך של 10,500 ₪ ברוטו (כ- 8,400 ₪ נטו). זאת על אף שלפי הסכם המייסדים עת תגיע החברה למחזור העולה על 250,000 ₪ הוא יהיה זכאי לשכר בסך 15,000 ₪. הנתבעת הגיעה למחזור זה כעבור כשישה חודשים, אולם התובע המשיך לקבל את אותו שכר – 8,400 ₪ נטו.
לגרסת התובע מועד קבלת השכר האמור נדחה בהסכמת הצדדים, מתוך רצון לסייע להתפתחות עסקי החברה. אולם, בסופו של דבר הנתבעים לא העלו את שכרו עד להפסקת עבודתו. על כן עתר בתביעתו להשלמת שכרו לסך של 15,000 ₪ בגין 66 חודשים (סך 435,600 ₪).
התובע עבד כמנהל המפעל כשלוש שנים. בשלב מסוים מפעל הייצור של הנתבעת הועבר לאור עקיבא, בשעה שהחנויות (מכבסות) נותרו בתל אביב. התובע נדרש לנהל את המפעל ולשם כך נסע מדי בוקר עם המשאית לאור עקיבא. לאחר שנהג המשאית פוטר נאלץ התובע לנסוע ברכבת. התובע ביקש מהנתבעים רוטציה בתפקיד, שהיה תובעני ביותר, אך הם סירבו.
התנהל דין ודברים בין הצדדים בקשר לבקשה להחלפת התפקיד, שבמהלכו הדירו הנתבעים את רגליו של התובע מתפקידו עד אשר נאלץ להפסיק את עבודתו בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
התובע יצא לחופשה וכששב ממנה גילה כי ניטלו ממנו כל סמכויותיו ללא כל התראה, תפקידו הועבר לאורן ונדרש ממנו לא להגיע למקום העבודה.
בעקבות זאת הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני כנגד החלטת הנתבעים לסלקו מתפקידו תוך רמיסת זכויותיו. במסגרת הדיון ובהסכמת הצדדים סוכם כי יחסי עובד-מעביד יופסקו ביום 12.9.13, מבלי לגרוע בטענות הצדדים לעניין נסיבות הפסקת העבודה.
התובע דורש בתביעתו תשלום פיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, וכן תשלום של זכויות נוספות (הפרשי שכר, פדיון חופשה, הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות וכן פיצוי בשל אי הנפקת תלושי שכר בסך 5,000 ₪).
3.טענות הנתבעת
הנתבעת טענה בכתב הגנה כי תביעתו של התובע מבוססת כולה על "הסכם מייסדים" אשר הנתבעת כלל אינה צד לו ולא אשררה אותו מעולם, ומשכך ההסכם אינו מחייב אותה.