סע"ש 17264-03-13.10 נובמבר 2014

האם זכאי התובע, רופא שיניים שניהל מרפאת שיניים של הנתבעת, לדמי מחלה?

התשתית העובדתית

הנתבעת, חברת ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ, היא חברת בת של שירותי בריאות כללית (להלן: הכללית), המפעילה, בין היתר, רשת מרפאות שיניים ברחבי הארץ. התובע, רופא שיניים במקצועו, הועסק על ידי הנתבעת מיום 1.10.95 עד ליום 1.12.12, במרפאות השיניים המופעלות על ידה, ובכלל זה שימש אף תקופה ארוכה מנהל מרפאה.

יחסי העבודה הוסדרו בחוזה עבודה אישי לתקופה בלתי מוגבלת מיום 6.8.95 (להלן: חוזה העבודה). בספטמבר 2001, נחתם נספח לחוזה, שבו הוסכם על עריכת ביטוח פנסיוני לתובע (ביטוח מנהלים). כמוסכם, הנתבעת ביצעה הפרשות לפוליסה שנוהלה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ, עבור הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, תגמולים, ואובדן כושר עבודה (נספח א' לכתב התביעה).

התובע היה עובד "תפוקתי", במובן זה שהגמול שקיבל בעד עבודתו נגזר מאחוז קבוע ממחירון הטיפולים של מרפאות הנתבעת בעד כל טיפול שיניים שבוצע על ידו, בניכוי עלויות מעבדה (להלן: התמורה האחוזית). במהלך תקופת עבודת התובע עלה והתעדכן שיעור התמורה האחוזית, ונכון למועד סיום עבודתו עמד על 41.5%.

על פי תלושי השכר, לתובע שולמה מדי חודש משכורת בסיס ורכיב שכר שצוין כתשלום חופשה. לתובע לא שולם כל תשלום נפרד עבור דמי מחלה ולא נערך כל דיווח או מאזן ימי מחלה עבור העסקתו.

בשל בעיה אורתופדית קשה שהתגלתה אצל התובע, הוא יצא לחופשת מחלה מיום 3.8.12 עד ליום 30.11.12 (נספח ג' לכתב התביעה) במהלכה התובע עבר בספטמבר 2012 ניתוח בעמוד השדרה הצווארי בחוץ לארץ.

ביום 19.11.12 קבע רופא תעסוקתי כי כושר עבודתו של התובע כרופא שיניים נפגע לצמיתות והוא אינו מסוגל עוד להמשיך בעבודתו בנתבעת (נספח ד' לכתב התביעה), וביום 1.12.12 התובע הודיע לנתבעת כי על סמך חוות הדעת הרפואית הוא מבקש לסיים עבודתו.

בין לבין, נחתמו בנתבעת, במהלך השנים 2011 – 2012, מספר הסכמים קיבוציים הנוגעים לתנאי העסקתם של עובדיה, בין היתר בעקבות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. בנוגע לתביעה שבפנינו, נחתם ביום 6.12.12 הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות הרפואית והנתבעת (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), להסדרת תנאי עבודתם של רופאי השיניים (נספח ב' לכתב התביעה). עיקר ההסכם הקיבוצי הינו בהתאמת אופן חישוב גמול העבודה להוראות התיקון לחוק. לענייננו, נקבע שהתשלומים לרופאים וזכויותיהם לחופשה, מחלה, קרן השתלמות ופנסיה אינם נכללים בתמורה האחוזית, והנתבעת מחויבת בתשלומם בנפרד. משכך הוסכם, שיש לבצע הפחתה של התמורה האחוזית בשיעור שווין של זכויות הרופא לחופשה ומחלה (סעיף 13 להסכם הקיבוצי). בפועל, הוסכם בין הצדדים כי אחוז התגמול של הרופאים יוותר כפי שיעורו במועד החתימה על ההסכם הקיבוצי במענה לדרישתם לתוספת שכר. לפיכך, ממועד כניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי, ה- 1.8.2012 (ארבע חודשים מוקדם למועד החתימה), החלו להיצבר לזכות רופאי השיניים המועסקים בנתבעת מכסות חופשה שנתית ומחלה, שאותן יוכלו לממש בפועל כנגד ימי מחלה וחופשה.

התובע הגיש תביעה לחברת הביטוח כלל בגין אובדן כושר עבודה. תביעתו אושרה עבור התקופה שמאוגוסט 2012. לתובע אושר פיצוי חודשי וכן פיצוי נוסף מכוח סעיף פרנצ'יזה, שנכלל בשתי הפוליסות שנערכו לו בביטוח המנהלים. לאור זאת, התובע קיבל פיצוי למפרע מלא עבור תקופת ההמתנה, דהיינו, החל מאוגוסט עד נובמבר 2012, בסך כולל 122,078 ש"ח (נספחים 3-4 לתצהיר רו"ח ביטון).

מאוחר לסיום עבודתו, התובע פנה באמצעות בא כוחו לנתבעת ביום 24.1.13 וביום 6.2.13 בדרישה לתשלום דמי מחלה בעד התקופה שהחל מיום 3.8.12 עד ליום 30.11.12. התובע טען כי צבר מכסה מקסימאלית של 90 ימי מחלה במהלך תקופת עבודתו, ועל סמך אישורי המחלה שניתנו לו עבור תקופת מחלתו, הוא זכאי לתשלום עבורם על פי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. הנתבעת לא נענתה לדרישתו של התובע לתשלום דמי מחלה, ומכאן התביעה שבפנינו.

דיון והכרעה

האם התמורה האחוזית ששולמה לתובע מגלמת בחובה תשלום בעד דמי מחלה

התובע עותר לתשלום דמי מחלה עבור תקופת היעדרותו בשל מחלתו מיום 3.8.12 עד ליום 30.11.12. לטענתו, גמול עבודתו על פי חוזה העבודה לא כלל תשלום עבור ימי מחלה, בניגוד לרכיבי שכר אחרים שאכן נכללו בו, והוא מעולם לא ויתר על זכותו הקוגנטית לדמי מחלה. התובע טען לעניין זה כי היה על הנתבעת לציין במפורש שמדובר בחוזה עבודה הקובע תמורה כוללת עבור דמי מחלה, שכן ויתור של עובד על זכות המגיעה לו על פי החוק חייב להיות מפורש ובכתב.