הלפרן נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

1.עניינה של תביעה זו בעתירת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש וחוסר תום לב בהליך פרישתה לגמלאות וכן לזכאות לחצי דרגת פרישה נוספת בגין הצטיינות.

יצוין כי התביעה נפתחה בהליך זמני במסגרתו התבקש להורות על החזרת התובעת לעבודה לאחר פרישתה לגמלאות ועל המשך עבודתה בלשכה המשפטית של הנתבע 1 (להלן – המוסד לביטוח לאומי או המל"ל) לאחר הגיעה לגיל 67.

הבקשה לסעד זמני נדחתה בהחלטה מיום 6.10.2013. התובעת עמדה על הסעד של החזרה לעבודה גם בהליך העיקרי ואולם במסגרת דיון ההוכחות הודיעה ב"כ התובעת כי לנוכח חלוף הזמן היא אינה עומדת על התביעה להחזרה לעבודה.

עוד יצוין כי במקביל להליך זה ניהלה התובעת הליך נוסף (ס"ע 41026-02-12) לביטול החלטת הממונה על השכר וכפועל יוצא לביטול החלטת המל"ל להוריד את דרגתה מדרגה א6+ לדרגה א4+ בדירוג המשפטנים.

התביעה נדחתה בפסק דין מיום 17.8.2016 שאושר על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 67481-09-16 בפסק דין מיום 12.9.2017.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2.התובעת, ילידת 1.5.1946, הינה עו"ד במקצועה החל משנת 1970.

3.התובעת החלה לעבוד כעו"ד בשירות הציבורי משנת 1970 ומאז עבדה ברציפות במשך 43 שנים. בתחילה, במשטרת ישראל, לאחר מכן בלשכה המשפטית של אגף המכס בחיפה ומאז שנת 1991 במל"ל.

4.התובעת עבדה בלשכה המשפטית בסניף חיפה של המל"ל החל מיום 1.1.1991 ועד ליום 31.5.2013.

5.בתקופת עבודתה במל"ל, התובעת קודמה בדרגות וביום 20.7.2003 קיבלה דרגה א6+ בדירוג המשפטנים.

6.במהלך שנת 2008 או בסמוך לאחר מכן, החלה בדיקה של הממונה על השכר לעניין חריגות שכר של המשפטנים במל"ל ובכללם התובעת. במסגרת המגעים שהתקיימו בין התובעת לבין נציגי הממונה על השכר והנהלת המל"ל, התובעת ביקשה לפרוש לגמלאות כבר ביום 1.11.2011 וזאת ללא הפחתת דרגות וללא השבת סכומים ששולמו לה ביתר לטענת הממונה על השכר. בסופו של יום, לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר דרגת התובעת לרבות לעניין דרגת הפרישה, התובעת חזרה בה מבקשת הפרישה.