סמרי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי בקשה להחזרת רישיון הנהיגה של המבקש אשר נפסל על ידי קצין משטרה, פסילה מנהלית, לתקופה של 30 יום, לאחר שנחשד בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות וכן בקשה לביטול פסילה מנהלית מלהשתמש ברכב מס' רישוי 4034010.

2.על פי כתב האישום ביום 2/8/12 שעה 23:45 נמצא כי המבקש נוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול. ריכוז האלכוהול שנמצא היה 305 מיקרוגרם.

3.המבקש טוען בבקשתו כי הכמות שנמצאה הינה כמות גבולית. המבקש טוען כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה מזה 8 שנים, נוהג באופן אינטנסיבי בכל אותה תקופה גם לצורך עבודתו בהובלת חומרי בניין ועובדים. למבקש עבר תעבורתי דל בצורה משמעותית. המבקש טוען כי הוא נשוי ואב לשני ילדים ובמידה ורישיונו ייפסל תיפגע עבודתו ופרנסתו. המבקש מודה כי הוא שתה אלכוהול כאשר השתייה התבטאה בשתיית בקבוק בירה ושני XL.

4.החלטה לפסילה מנהלית חייבת למלא אחר שני תנאים מצטברים: (א) קיום ראיות לכאורה לאשמה (ב) מסוכנות הנהג. בעניין זה על קצין המשטרה לבחון את נסיבות ביצוע העבירה, את חומרת העבירה, את הנסיבות האישיות של הנהג ועברו התעבורתי.

5.המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וטענתו בבקשה שלא ייתכן ששתייה של בקבוק בירה ושני XL תוביל לאותה רמת אלכוהול שנמצאה בדמו נטענה באופן סתמי.

6.בנוסף אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות. מדובר בתופעה אשר פשה בחברתנו. נהיגה תחת השפעת אלכוהול יש בה סכנה לכלל המשתמשים בכביש ולנוהג בעצמו ואני מסכים עם טיעוני ב"כ המשיבה כי מדובר באחת העבירות החמורות שבדיני התעבורה.

7.בבש"פ 8450/02 זינגר נ' מ"י (פורסם בנבו) נקבע על ידי בימ"ש עליון כי

"שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין, אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בימ"ש רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור".

8.מאידך, השיקול של חומרת העבירה אינו השיקול הבלעדי. המשיבה בטיעוניה הדגישה בפניי אך ורק שיקול זה ונראה כי לא נתנה את דעתה לשיקולים נוספים.

9.יש לקחת בחשבון בנוסף את עברו הנקי של המבקש, למעט שתי העבירות שאחת מהן טכנית והשנייה היא אי חגירת חגורת בטיחות לגבי נוסע שנסע עם המבקש. העבירות בוצעו בשנת 2004 ובשנת 2007 ומאז 2007 אין שום רישום נוסף.

10.רמת האלכוהול שנמצאה בדמו של המבקש הייתה אכן קרובה לגבול שנקבע (290 מיקרוגרם) ועל כן יש לקחת לדעתי נתון זה בחשבון. יש לקחת בחשבון בנוסף שיקולי פרנסתו של המבקש והפגיעה בעיסוקו.

11.אציין עוד כי הקצין שפסל את המבקש ציין באופן מוטעה בהחלטתו, תחת נימוקי ההחלטה, כי סיבת הפסילה היא נהיגה בשכרות ברמה של 395 מיקרוגרם ועל כן נפל פגם בשיקול דעתו כאשר התבסס על עובדה לא נכונה.

12.המבקש טוען בנוסף כי הרכב משמש להסעת דודו לצורך קבלת טיפולים רפואיים מדי שבוע בבית חולים רמב"ם. הוצג בפניי אישור רפואי ממרפאה לבריאות הנפש בבית חולים רמב"ם וכן תעודת נכה של דודו. אין בידי לקבל בשלב זה טענה זו. טענה זו הועלתה לראשונה בדיון בעל-פה וזכרה לא בא כלל בבקשותיו של המבקש. גם לא הוכח בפניי כי אין דרך אלטרנטיבית או אמצעי תחבורה אחר הנמצא בידי בני משפחה אחרים שיכול לענות אחרי צורך זה.

13.לאחר ששקלתי כל אלה, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי במובן זה שיש לקצר את תקופת הפסילה הן לגבי רישיון הנהיגה והן לגבי הפסילה המנהלית לתקופה של 20 יום כאשר מניין הימים יחל ביום 2/8/12.

ניתנה והודעה היום כ' אב תשע"ב, 08/08/2012 במעמד הנוכחים.

אחסאן כנעאן, שופט