סמכות עניינית של בית משפט למשפחה

על הפרק:

אב מגיש תביעה כספית כנגד בנו וכלתו ובמסגרת התובענה מגיעים הצדדים להסכם, כי במסגרת תביעת הרכוש שכרך בנו לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, תוכרע גם שאלת החזר הכספים המגיעים לו מבני הזוג. תוך כדי ההליכים בבית הדין הרבני, מגיש הבן תביעה כספית בגין אותו עניין כנגד אשתו לבית המשפט. האם יש לברר התביעה בבית המשפט או להורות על העברתה לבית הדין הרבני או שמא יש להורות על דחיית על הסף?

הרקע העובדתי והדיוני הרלבנטי:

1.         התובע והנתבעת (להלן: " האיש" ו" האשה") הינם בני זוג יהודים המנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני בעקבות תביעת גירושין שהגיש האיש בה הוא כרך את ענייני הרכוש בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג- 1953. התביעה הוגשה ביום 27/11/12.

2.         במקביל התנהלו בבית משפט זה תביעת מזונות אשה וקטינים שהגישה האשה כנגד האיש כספית שהגיש אביו של האיש (להלן : " האב" או החם" בהתאמה) כנגד בעלי הדין כאן.

3.         התביעה שבכותרת היא תביעה כספית שהגיש האיש כנגד האשה על סך 179,928 ש"ח וזאת משום שהאב מכר בשעתו לצדדים את דירתו בעיר *** במחיר הנמוך בכ-50,000$ אמריקניים ממחיר השוק דאז (90,000$ במקום 140,000$). את ההפרש הנ"ל בין מחיר הרכישה למחיר השוק, טוען האיש, שעל הצדדים להשיב לאביו.

4.         סוגייה זו של "ההלוואה" עלתה במסגרת תביעה שהגיש האב כנגד בעלי הדין בבית משפט זה במסגרת תמ"ש 4978-11-12. הואיל וענייני הרכוש התנהלו ומתנהלים בין בעלי הדין בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה במסגרת 'תביעת רכוש כרוכה' שהגיש האיש כנגד האשה, ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים במסגרת תביעת האב כנגדם להסכמות (עמ' 30 שורות 11-20 לפרוטוקול בתמ"ש 4978-11-12). ההסכמות שאושרו על ידי בית המשפט וקיבלו תוקף של פסק דין מפורטות להלן:

            א.         יינתן פסק דין כמבוקש בתביעתו של האב כנגד בנו.

            ב.         ייקבע כממצא שיפוטי כי אכן הייתה הלוואה על סך 50,000$ בין האב לבין בנו.

ג.          ייקבע כממצא שיפוטי, כי האשה לא ידעה על קיומה של אותה הלוואה וסברה שהיא והאיש רוכשים את דירת חמה בסך 90,000$ בלבד והצדדים יהיו רשאים להציג פרוטוקול הדיון לערכאה שתדון בענייני חלוקת הרכוש.

ד.         האב יסכים שלא לבצע פסק הדין כנגד בנו (האיש) עד להכרעה של בית הדין הרבני.

5.         ביני לביני אף עתר האב לדון מחדש בטענותיו האמורות ו/או לפתוח תיק הוצאה לפועל על פי פסק הדין שאישר ההסכמות הואיל והסוגיות האמורות טרם הגיעו לכדי הכרעה בבית הדין הרבני ובשעה שלטענתו, הוא זקוק לכספים בדחיפות (ראו בקשה שהגיש האב מיום 9/1/14, לאחר סגירת התיק). בית המשפט דחה בקשת האב וקבע שהיא מנוגדת להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין וכי על האב להגיש בקשותיו לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט.

6.         והנה, בו ביום הגיש האיש התביעה שבכותרת כנגד האשה.

7.         בסמוך לאחר הגשת התביעה ובטרם המצאתה לצד שכנגד, ניתנה החלטתי מיום 11/1/14 בה הסבתי תשומת לב ב"כ האיש להסכמות האמורות לעיל ולדברי התובע בסעיף 19 לתביעה הנוכחית שם הוא מודה, כי מתנהלים בין הצדדים הליכים רכושיים בבית הדין הרבני. לאור ההסכמות שאושרו על ידי והמחייבות את האב ובני הזוג ונוכח קיומם של הליכים משפטיים בבית הדין הרבני הביע בית המשפט תמיהתו כיצד זה ניתן לפצל ההתדיינות בענייני הרכוש בין בית המשפט לבין בית הדין הרבני ונתבקשה לפיכך הודעה משלימה מטעם ב"כ האיש בצירוף כל מסמכי ההתדיינות בבית הדין הרבני.

8.         ב"כ התובע הודיעה ביום 19/1/14, כי אמנם מתנהלים הליכים רכושיים בבית הדין הרבני בחיפה, ברם מכיוון שאב בית הדין הודיע שאין בפניו תביעה ביחס להלוואה ועל כן אין בכוונת בית הדין לדון בעניין זה אלא אם כן תוגש תביעה נפרדת. משכך, סבורה ב"כ האיש, כי לבית המשפט ולבית הדין הרבני סמכות דיון מקבילה בסוגיית ההלוואה ולכן תביעתו הוגשה בדין ויש לבררה לגופה.

9.         ב"כ הנתבעת התנגד מכל וכל לבירור התביעה בבית המשפט לאור ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין ולאור העובדה שמתנהלים הליכים בעניין איזון המשאבים ופירוק השיתוף בין הצדדים בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה. לדבריו, הסמכות נתונה לבית הדין.

דיון והכרעה:

10.        עיינתי היטב בטענות התביעה, בהסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין לעיל ובמסמכים בדבר ניהול ההליכים המשפטיים בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה (לרבות ערעורים בבית הדין הרבני הגדול בירושלים) ומצאתי, כי לא יהיה זה נכון, ראוי וצודק לברר התביעה שבכותרת בבית משפט זה.

11.        ראשית, לא ברורה לי כלל היריבות בין האיש לאשה ביחס לסעד המבוקש. הרי טענותיו של האיש הן כי הוא ואשתו אמורים להשיב לאב כספי הלוואה בסך 179,928 ש"ח. אם כך וכאשר הוא עצמו לא החזיר עדיין מחצית ההלוואה לאביו (לפחות לא נטען כך בתביעה) וכאשר הליך פירוק השיתוף ואיזון המשאבים לא הסתיים בבית הדין הרבני, לא ברור כלל כיצד יכול היה לעתור לחייב את האשה שתשיב לבדה את מחצית כספי ההלוואה.