סמכות בית הדין לברר התנגדות לצו ירושה של הטוענת להיותה ''ידועה בציבור''

לפנינו התנגדות לדיון בבקשה למתן צו ירושה ובקשה לסגירת התיק, בשל התנגדות לסמכות ביה"ד של מי שטוענת שהיא ה"ידועה בציבור" של המנוח.

א.  רקע עובדתי

ביום ט"ז אלול תשע"ו (19.9.16) הגישה [א'], בתה היחידה של המנוח [...] ז"ל בקשה לצו ירושה. המנוח קודם מותו היה גרוש משנת 1995, ונהרג בתאונת דרכים ביום [...]. ביום [...] התפרסמה הודעה מביה"ד על קיום תיק הנ"ל, כמקובל, בעיתון הפלס.

באותו יום הגישה הגב' [ב'] (להלן: "המבקשת") התנגדות לבקשת צו הירושה, וכתבה:

אבקש להימנע מלדון בצו הירושה ולהעביר את התיק לדיון בבית המשפט לענייני משפחה לצורך ההכרה [...] כידועה בציבור לפי סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה 1965.

המבקשת צרפה להתנגדותה תצהיר שבו כתבה שהייתה בת זוגתו של המנוח, אותו הכירה לדבריה בשנת 2004. לדבריה, מאז עברו "הרבה מעלות ומורדות", והייתה ביניהם "התערבות הרגשית הקיימת בנוסף לעיסוקים יום-יומיים הכוללים לינה, בילוי, וקניות". היא הציגה צא'ט קצר בפלאפון בימים הסמוכים ליום שבו נהרג בתאונת דרכים, ובו הציעה להכין לו "שניצל עם פיתה" ודרשה בשלומו באותו יום קודם שנפטר; חשבונית בודדת של קניות אשר שולמה בכרטיס האשראי של המנוח; וארבע תמונות בהן הם נראים יושבים יחד במסיבת חברים והמנוח מחבק אותה.

ביום כ"ד בתשרי תשע"ז (26/10/2016) התקבלה תגובת האפוטרופוס הכללי המודיע שאין בדעתו להתערב בהליכים. הבת [א'] הגיבה לבקשת ההתנגדות של המבקשת ודחתה מכל וכל את דבריה, וכתבה: "מעולם לא הייתה בתוך ביתנו, לא ראיתיה מעולם ולא מכירה אותה". ביה"ד קבע מועד לדון בהתנגדות לצו הירושה ליום ח' במרחשון תשע"ז (09.11.2016). הבת הופיעה, אך המבקשת המתנגדת לא הופיעה.

ביום י"ג במרחשוון תשע"ז (14.11.2016) התקבלה בביה"ד מאת עו"ד אלי חביב הודעה על ייצוג עבור המבקשת, ובקשה למתן החלטה בבקשה לסגירת התיק. ב"כ המבקשת כתב:

3)   עפ"י סעיף 155 לחוק הירושה, מעת שצד "נוגע בדבר" מתנגד לסמכות כב' ביה"ד לדון בבקשה לצו הירושה, כב' ביה"ד נעדר סמכות ויש למחוק את הבקשה (ראה בג"ץ 4122/02 בת חן גרוני נגד ביה"ד הרבני הגדול בירושלים ואח', פד"י נז' (1), 537 וכן בג"ץ 673/89 שולמית משולם נ' ביה"ד הרבני הגדול ואחרים, פד"י נה' (5) 594).

4)   עפ"י הפסיקה הנ"ל הידועה בציבור או הטוענת לידועה בציבור נכללת בקטגוריה של "הנוגע בדבר".

הבת שוב חזרה ודחתה את דברי המתנגדת, ש"לא דרכה כף רגלה בביתנו", בו גרה הבת עם אביה המנוח. ביום י"ט בחשון תשע"ז (20/11/2016) כתבה הבת:

המתנגדת [...] אינה עונה כלל וכלל כהוא זה על סע' 55 לחוק הירושה, הקובע כי: "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף" [...]

לכן, מבקשת למחוק/לבטל את בקשת המתנגד משום שאינה נוגעת בדבר ולכן אין צורך בהסכמתה ואי הסכמתה של המתנגדת.

ב.  החובה על ביה"ד להפעיל סמכותו כשאינו מנוע עפ"י חוק

הוגשה בפנינו תביעה לסגור תיק צו ירושה בטענת חוסר סמכות. ב"כ המתנגדת המלומד ציין לבג"ץ 673/89 שולמית משולם נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מה(5) 594 (להלן "בג"ץ משולם") בו נפסק שהבירור העובדתי והקביעה של מעמד "ידועה בציבור" יש לעשותו בבית המשפט לענייני משפחה, אם הטוענת כן אינה מעניקה סמכות לביה"ד.

אולם, מאידך גיסא, כאשר הוגשה לביה"ד תביעה לסגור תיק ולהימנע מלדון משום חוסר סמכות, התביעה צריכה בדיקה משפטית אם אכן ביה"ד נעדר סמכות. ביה"ד אינו רשאי להשמיט את ידו מדבר שהוא בסמכותו כאשר אין הצדקה משפטית לכך, שהרי יסוד הוא, כפי שנאמר בבג"ץ 8754/00 (רון נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625):

"ככלל, כשקנתה ערכאה בישראל סמכות שיפוט לדון בתביעה שהוגשה לה, עליה לעשות שימוש בסמכותה ולהפעילה (ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי [23], בעמ' 384 652) [...]

הכלל הוא כי משקנתה ערכאה בארץ סמכות שיפוט, עליה להפעיל סמכותה. סטייה מכלל זה לא תיעשה כדבר שבשגרה."