סמכויות בית הדין בעניין הגירת קטינים

בפנינו ערעור על החלטתו של ביה"ד הרבני האזורי מיום כ"א שבט תשע"א בה נקבע כדלהלן:

"נתקבלה בקשה לעיון חוזר על ההחלטה מיום 18.01.2011. הואיל וביהמ"ש מחכה להחלטת ביה"ד הגדול וביה"ד הגדול מחכה להחלטה מביה"ד האזורי.

לכן לענין אם הסמכות לענין ההגירה היא בסמכות ביה"ד או ביהמ"ש נראה לביה"ד כפי שהחליט כבר, שהסמכות לענין ההגירה נתונה לביהמ"ש וביה"ד מקבל את עמדתו של כבוד השופט שטרק ונימוקיו שענין ההגירה היא תביעה נפרדת אף שענין המשמורת היא בביה"ד מה עוד שענין ההגירה לא עלה בביה"ד ולא נפתח תיק בענין ההגירה.

חוו"ד מכון שלם היא בענין ההגירה כפי שכתבו מכון שלם שהמטרה של מינוי מכון שלם הינה מתן חוו"ד בסוגיית ההגירה."

ביה"ד האזורי בהחלטתו זו מתייחס להחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום י"ט בחשוון תשע"א בבר"ע על החלטת ביהמ"ש למשפחה כי הסמכות מסורה לו. ביהמ"ש המחוזי התייחס לטענת ב"כ המערער כי בכוונתו לעתור לפני ביה"ד הגדול ולערער על החלטות קודמות של ביה"ד האזורי שמהם משתמע - כפי שהוחלט לבסוף - כי ביה"ד סבור שהסמכות נתונה לביהמ"ש.

ונצטט קטע מהחלטת ביהמ"ש המחוזי:

אם ייקבע ע"י בית הדין הרבני הגדול כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני, אזי אם אמנם יהא צורך להמשיך ולדון בבר"ע, מן הראוי יהיה להשלים את הטיעונים בבר"ע, כך שיכללו, בין היתר, גם התייחסות להחלטת בית הדין הרבני הגדול, שאלמלא כן, יימצא הדיון בבית משפט זה לוקה בחסר ומתייחס לגזרה צרה ובלתי מספקת של סוגיית הסמכות בנקודת זמן זו.

לפיכך נקבעת ישיבה נוספת לדיון בבר"ע ליום 5.1.11 בשעה 09:00. לא יאוחר מ - 7 ימים קודם למועד שנקבע יעדכן המבקש את ביהמ"ש בהתפתחויות בהליכים בפני בית הדין הרבני הגדול כמובן שמיד עם הינתן החלטת בית הדין הרבני הגדול, יעדכן המבקש את ביהמ"ש וימציא את העתק ההחלטה כאמור.

טענות המערער בכתב התביעה וכמשתקף מפרוטוקול הדיון בביה"ד הן:

כל הנושאים נכרכו בבית הדין הרבני, לרבות משמורת הילדים ובקשת ההגירה. מפנה לסעיפים 18, 31 ו-32 לתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין האזורי. בצורה ברורה ביקשנו מבית הדין האזורי לקבוע שמקום מושבם של הילדים בישראל. גם נושא משמורת וחינוך כרכנו. מקום מושבם פירושו לקבוע גם לעתיד, כשהיה מדובר בצורך פרקטי, היות שהאשה עמדה להוציא את הילדים מן הארץ.

ובאשר לטענה כי יש להפריד בין עניין הילדים לעניין ההורים, טען ב"כ הבעל המערער:

בבית הדין תובעים הצדדים, שמעלים את טובת הילדים. ההורים הם שופר של ילדיהם. הפניתי כבר לסעיפי תביעת הגירושין 18,31 ו-32 שביקש המערער את טובת הילדים, ואי אפשר לכרוך יותר טוב גם את נושא הגירת הילדים. גם מבחינה פרקטית היות שבית הדין הרבני דן בתיק החל משנת 2007, וכיצד יועבר התיק למקום אחר ויתכן שינתנו החלטות סותרות? בית המשפט התעלם מסמכות בית הדין, וקבע שלו הסמכות.

ולגופה של ההחלטה בעניין הגירת הילדים טען ב"כ המערער:

יש נתק בין הילדים לבין אביהם. מרשי לא הוזמן לבר מצוה של הבן. אם אין קשר בארץ מה יהיה כשיהיו הילדים בחו"ל? למשיבה קשר עם מי שגרם לפירוק הנישואין.

ב"כ האישה משיב:

הלכת פלמן קבעה שערכאה ששמע תחילה את הדברים, לה הסמכות לדון. במקרנו בית המשפט לעניני משפחה שמע את הצדדים, והחליט שנושא ההגירה לא נכרך בתביעת הגירושי, בפני בית הדין הרבני.

ולגופה של החלטה בעניין הגירת הילדים טען ב"כ המשיבה:

ניתנה כבר חוות דעת שטובת הילדים שיהגרו לארה"ב. אבל צריך לתת ערבויות על כך שהאב יהיה לו קשר עם הילדים. שאין הם מוסתים כנגד אביהם, אבל הם חיים את הרגשות של המתח בין הצדדים.

• אלו עיקרי הדברים, ולאחר העיון נראה שיש לקבל הערעור משני טעמים.