תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
9618-08-13
16/03/2014
|
בפני השופט:
עדי הדר
|
- נגד - |
התובע:
1. אילן סלע 2. רגינה בהיר
|
הנתבע:
נוה אונו הותיקה
|
פסק-דין |
פסק דין
1. לפני תביעה קונה של דירה ותובע נוסף , חתנה , נגד מוכרת הדירה לפיצוי בגין מטרד ליחיד עקב פריצת שער בחומה החוצצת בין חניות הצמודות לדירת התובעת לבין דירה שכנה.
2. החתן ייצג התובעת בתביעה שהגישה עובר להגשת תביעה זו בגין מספר עילות וביניהן עילת התביעה כאן נגד הנתבעת ולטענת התובעים התביעה הקודמת נמחקה והתובע הוא הקונה האמיתי והמחזיק בדירה.
3. הנתבעת טענה שהעילה נטענה , נדונה והוכרעה בפסק דין שניתן בתביעה הקודמת שהגישה התובעת , אין יריבות בינה לבין התובע ולגוף התביעה אין להיענות לה שכן התובעת ידעה כאשר רכשה הדירה כי אושרה תכנית שינויים לפיה בחומה הצמודה לחניות יהיה שער כניסה.
4. בדיון שהתקיים בפני , ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה לא ישמעו ראיות וכי יוגשו סיכומים בלבד.
סיכומי התובעים
5. התובעים טענו כי על זיכרון הדברים שנחתם לרכישת הדירה עובר לחתימת הסכם הרכישה חתמו התובע ואשתו וכי לנתבעת היה ברור כי החוזה הינו לטובת צד ג.
6. עוד טענו , כי במהלך המו"מ והן בנספחי החוזה שטח החניה היה מתוחם בחומה רציפה ללא שער. התובעים הפנו לעניין זה לנספח "A" להסכם המכר ולבקשה להיתר בניה שצורפה כנספח "B" שהם תשריטים בהם מסומנת החומה כרציפה.
7. לטענת התובעים , הנתבעת כרתה עסקה נוגדת עם רוכש הדירה הסמוכה ובה הסכימה לפרוץ שער בחומה החוצצת בין אותה דירה לבין חניות התובעת שמופיעה בנספח להסכם המכר כרציפה ולצורך כך הגישה בקשה לשינוי שאושרה כחודש לאחר חתימת הסכם הרכישה של דירת התובעת.
8. התובעים טוענים כי מהלך זה גרם לשתי עוולות , גניבת שטח מהתובעים והוספת שכן חדש וטענו כי התאורה אל השער שנפתח מתבססת על החשמל הפרטי של התובע ומשולמת על ידו וכי תאורת הרחוב מופנית כלפי הרחוב ולא כלפי החניה.
9. בנוסף לגזילת החשמל , התובעים טענו למטרדי אשפה , הפרשות מכלבה וסיכון כי בעתיד המרתף שאליו מוביל השער יושכר לבעל מקצוע חופשי.
10. לעניין הדיון המשפטי הראשון בתיק 40270-03-11 (להלן: "התיק הראשון") התובעים טוענים כי היא הוגשה "פורמאלית" ע"י התובעת שכן היא חתומה על החוזה , אך נוהלה בהעדרה ע"י התובע ובנוכחותו בלבד שהרי "התובעת 2 כלל אינה מעורבת ואינה מתגוררת בנכס".
11. עוד טוענים התובעים כי" בפסק הדין שניתן ברובו על דרך הפשרה (למעט שתי עילות) , הנתבעת נמצאה חייבת כולל עוולת השטח הפרטי שנגזל מהתובעים והוסב לשטח ציבורי בעסקאות נוגדות ע"י הקבלן הנבל".
12. התובעים מוסיפים וטוענים כי עילת המטרד ליחיד נדחתה "במעמד צד אחד בנימוק פרוצדוראלי" שכן לא התובעת שם וכאן לא העידה שם על המטרד שנגרם לה.
13. התובעים מוסיפים וטוענים כי לא מתקיים השתק עילה שכן התובע לא היה צד להליך ומכיוון שההכרעה לא הייתה לגופה של עילה.
14. התובעים אישרו כי בכתב התביעה כאן כתבו בשוגג כי התביעה שם נמחקה בשעה שנדחתה.
15. לעניין טענת היריבות נטען כי קיים חוזה בין התובע לבין הנתבעת על דרך ההתנהגות והפנו לפסיקה של בימ"ש העליון לפיה עולה לטענתם כי ביחסים משפחתיים הרישום והמש"ח אינם חזות הכל וכי רישום דירות ע"ש בני משפחה מהווה האמצעי המשפטי והחוקי הנפוץ ביותר בכל תכנוני המס.
16. עוד נטען כי בשתי תביעות קודמות בימ"ש לא נזקק לזעקת הקוזאק הנגזל של הנתבעת ולא שעה לה.
17. עוד נטען כי מכיוון שבתביעה הקודמת הנתבעת לא טענה בסיכומיה לגוף התביעה , אלא טענה דיונית בלבד , חל עליה השתק פלוגתא או השתק שיפוטי.
18. לעניין הנזק התובעים חישבו עלות החשמל למשך עשרות שנים לסך של 25,000 ₪ והסבירו כי הנזק בגין שאר המטרדים חושב על דרך אומדנא.