עמ"נ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
5340-09-16
04/03/2017
|
בפני השופט:
חגי ברנר
|
- נגד - |
מערערת:
איי פוינט מערכות בע"מ עו"ד דרור יצחקי
|
משיב:
מנהל הארנונה בעיריית רמת גן עו"ד טל שטיין אלבר
|
פסק דין |
לפניי ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רמת גן (להלן: "ועדת הערר" או "הוועדה") מיום 06.06.16, אשר דחתה ערר שהגישה חברת איי פוינט מערכות בע"מ (להלן: "המערערת") על החלטת מנהל הארנונה בעיריית רמת גן (להלן: "המשיב") לסווג לצרכי ארנונה את הנכס המצוי בחזקתה בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר- עסקים".
העובדות
המערערת מחזיקה בנכס ששטחו 70 מ"ר ברחוב הבונים 5 ברמת גן המשמש אותה לעסקיה בתחום התוכנה.
בין המערערת לבין המשיב נתגלעה מחלוקת לגבי האופן שבו יש לסווג את הנכס לצרכי ארנונה- האם הסיווג הנכון הוא ""משרדים, שירותים ומסחר- עסקים" כפי שקבע המשיב, או שמא "בתי תוכנה" ולחלופין "תעשייה", כפי שטענה המערערת. המחלוקת הובאה לפתחה של ועדת הערר.
ועדת הערר אימצה את עמדתו של המשיב. הועדה קבעה כי השימוש בנכס אינו ממלא אחר המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הסיווג כ"בתי תוכנה" או "תעשייה" ולצורך זיהויה של פעילות ייצורית: מבחן יצירת יש מאין, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי ומבחן ההנגדה או מבחן הפעילות (ע"א 1960/90 פקיד שומה ת"א 5 נגד חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח(1) 200 (1992) (להלן: "עניין רעיונות")).
לפי קביעתה של ועדת הערר, עיקר פעילותה של המערערת אינה מכירה של תוכנות מדף שפותחו על ידה, כי אם פיתוחי תוכנה שנעשו בהתאמה ללקוחות ספציפיים, ולכן השינוי שמבצעת המערערת ביחס לתוכנות המדף הוא בתוכן ובצורה אך לא במהות. עוד קבעה הוועדה כי לא הוצג כל נתון ממנו ניתן ללמוד שפעילותה של המערערת השביחה את ערכן הכלכלי של התוכנות, להבדיל משינויים אשר נועדו לאפשר את מכירתן. הוועדה הוסיפה וציינה כי היא אינה סבורה שהתאמת תוכנות ללקוח ספציפי משביחה את הנכס באופן מהותי.
ועדת הערר ציינה כי לצורך החלטתה נלקחה בחשבון העובדה כי המערערת אכן פיתחה מספר תוכנות מדף, אולם יחד עם זאת נבדק מאזן הבוחן לשנת 2014 של המערערת, ממנו עולה כי הכנסותיה בגין מכירת תוכנות מדף היוו כעשרה אחוז בלבד מסך כל ההכנסות, בעוד שההכנסות מפיתוח תוכנה היוו למעשה שמונים אחוזים מכלל הכנסותיה לשנה זו.
ועדת הערר קבעה, בהסתמך על הראיות שהיו בפניה ועל הפסיקה הרלוונטית, כי פעילותה של המערערת אינה נכנסת להגדרת "בתי תוכנה" או "תעשייה", שכן "יש לסווג את פעילותה של העוררת במתן שירותים כאמור לעיל, ולכן פעילותה אינה נופלת בגדר "פעילות ייצורית", ואין לסווגה כ"בית תוכנה" ואף לא כ"תעשייה" כפי בקשתה החלופית של העוררת" (עמ' 4 להחלטת הוועדה).
מכאן הערעור שלפניי.